1, ש"ז, מ"ר חֶסְרוֹנוֹת, חֶסְרוֹנִים, —  כמו חֹסֶר: מעות לא יוכל לתקן וְחֶסְרוֹן לא יוכל להמנות (קהל' א יה). — *ומה שיחסר מתבואה וכדומה כשמתיבשת וכיוצא בזה: שליחות יד אינה צריכה חסרון (ב"מ מא.). המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות לחטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור (ב"מ ג ז). אם היתה מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות (שם). אם מדד לו מתוך גורנו אינו מוציא לו חסרונות (תוספתא שם ג י). וכשבא לנמל טען המפקיד שחסר לו הרבה קמח באופן שהחסרון עולה יותר מדמי השכירות (תשוב' בית דוד, חו"מ א). — ומה שנחסר מדבר בשביל סבה מהסבות: נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובה (חול' מה.). ער שתנקב (הריאה) לבית הסמפונות וכו' נקב (שאין בו) חסרון אבל נקב (שיש בו) חסרון אפילו רבי שמעון מודה (שם מז:). חסרון מבפנים לא שמיה חסרון (בכור' לט.). — ונזק שיקרה לאדם: זה הכלל כל שיש בו משום חיסרון כיס יש בו משום השב אבידה (תוספתא ב"מ ב כח). תקום והדרת מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס (קדוש' לב:). וכל דבר שיש בו סימן וכו' המוצאו חייב להכריז אלא א"כ ידע שנתייאשו הבעלים כגון ששמע אותם אומרים ווי לחסרון כיס וכיוצא בדברים אלו שמראין שנתייאשו (רמב"ם גזל' ואבד' יד ג). — ומשל: מכת חולי מעיים קשה לגוף ממכת הלב וחסרון כיס קשה מכולן (מד"ר קהל', ומוצא אני). — ואמר הפיטן: שמור איש תם וראה ישר לעשר את כל קנינך בשביל שתתעשר וכו' ולכל ממון חסרונו הוא יתרונו (פזמ' תימנ', יפתח), ר"ל מה שאדם מחסרו בצדקה. — ובכלל נזק: וכך היתה תפלתו של כ"ג ביום הכפורים בצאתו בשלום מן הקודש יהי רצון וכו' שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצוות (ירוש' יומ' ה מב ג). מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו המקום ימלא חסרונך (שם ברכ' ב ה:). נתפללו עליו (חכמים על אבא יודן שירד מנכסיו) ואמרו לו המקום ימלא חסרונך (מד"ר דבר' ד). אמרו לו אבא יהודה הקב"ה ימלא חסרונותיך (ירוש' הור' ג מח.). כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה (ב"ב י.). אמר הקב"ה (לקין) אתה נבהלת להעשיר ולירש את העולם חייך חסרון יש לך בדבר הוי ולא ידע כי חסר יבואנו ומה היה לו שנטלטל בעולם (תנחומא בהר א). א"ל הקב"ה (לסוחר שביעית) נבהלת להעשיר מן השביעית חייך חסרון יש לך בדבר ולא עשה אלא כיון שלא שימר את השמטה התחילה המארה נכנסת בממונו והוא מוכר כל מה שיש לו (שם). — ומ"ר °חֶסְרוֹנִים: וידעתי כי כמה שכלים [שכרים] אבדו בעבור המורא וכמה חסרונים גרם אותם הפחד וזכרתי דברי האומר מן הזהירות שלא תרבה להזהר (הקד' חו"ה). —  ובמשמ' מה שהאדם צריך לחייו, לצרכיו, Bedürfnis; besoin; waht: אמר להן רבי טרפון לתלמידיו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך אמרו לו למדנו רבינו אמר להם בורא נפשות וחיסרונן (תוספתא ברכ' ד יד). — ובחשבון הזמנים, *חסרון השנה, הימים ששנה רגילה עֹדפת בהם עליה: אם היתה שנה חסירה נותנין לה חיסרונה ואם לאו הולכין אחר סידרן (תוספתא תענ' א ב). — °ובמוסריות, העדר שלמות, Unvollkomménheit; défaut; imperfection: כי הכונה מורה על חסרון המכוין (כוזרי א א). בני אדם הסכלים העורים והחרשים שנואי נפש כל חכם לב כשרואים כי החכם יחלשו הרגשותיו על זה הדרך הם מיחסים אליו זה לחסרון ואוי להם כי לא ידעו ולא יבינו בחשכה התהלכו (המעל' לרש"ט פלקיירא ב). —  ואמר המליץ בתארו גדולת אלהים ומעוט ערך האדם: וכפי תקף יכלתך כן חולשת יכלתי וכפי שלמותך כן חסרוני (רשב"ג כת"מ). — ואמר המשורר בחדוד יפה מאד כשהושיבו אותו במקום שלא לפי כבודו: כבודי במקומי ואם אשפיל שבתי, ולא אבחר מקום כנקלים בגאונם, אשר המה חושבים היותם ראש מושב, והמושב להם יכסה עלבונם, אני הוא המקום והמקום אתי, והמה המקום ימלא חֶסְרוֹנָם (ראב"ע, כבודי במקומי), ר"ל כי המקום המכֻבד שיֵשבו הנקלים שם ימלא מה שחסר להם מהשלמות הרוחנית.