°, ש"ז, מ"ר חֲפָזִים, — שה"פ מן חָפָז: יעה השור וינדדו בחפזים, יצר טלה ראש מירוזים (ר"א קליר, אשישת, קונט' הפיוט' י). אזי ארבעה ואוסיף לו לכל זוז פרוטה או רביע בחפזים, וילך לו ויקח הרביעים ויקנה בם לאחת מאווזים ירחמאל בן שלמה, חידה, JQR APril 18.9, 369. — ומ"י: כי זה משה האיש, חפז לשון הוא שאפילו בדבר שאינו נוכח המדבר יאמר עליו זה (חזקוני, תשא לב א).