*1, ש"ז, מ"ר חֲפִיתִים, — חָפִית של קדרה וכדומה, עִגוּל שטוח בלי שום קערור, יעמידו עליו קדרה אחרי הוסרה מהמשפת וכדומה: כף שכהנים גובלין בה וכן חפית2 של קדרה אם הקוקים ומקבלין כל שהן (תוספתא כל' ב"ב ב ד)).
1 עי' הערה לקמן. —
2 כך הגרסה בתוספתא כ"י של אר"פ מהד' צוק"מ. בנוסח' חבית, והגיה הגר"א כופית. והנה גם מהנוסח' בעצמן יש הוכחה ברורה כי במלה זו צריך להיות פ במקום ב, כי מיד אחרי מאמר זה הובא שם מעשה לקיום ההלכה וז"ל: מעשה בטבחו של אונקלוס הגר שהביא פתו לפני ר"ג והיו שם שמנים וחמשה זקנים יושבין נטלה רבן גמליאל ונסתכל בה ונתנה לחברו וחברו לחברו כשראה שלא אמרו בה דבר נטל ר"ג חוט מסדינו של תלמיד שהוא יושב לפניו ומתחו עליה ונמצאת חקוקה כל שהוא וטמאה לו. ע"כ. והנה אין שום ספק בדבר, כי מה שהביא טבחו של אונק' הגר לפני ר"ג וחבריו הוא אותו הדבר של הקדרה שנזכר בהלכה שלפני המעשה, ושבשבילו ספרו המעשה, והדבר ההוא שהביא טבחו של אונק' נקרא בספור המעשה פת, וכך הגרסה גם בנוסח' וגם בכ"י אהר"פ מהד' צוק"מ, ואין ספק בדבר כי שתי אותיות הללו פת אינן אלא שארית מהשם השלם של הדבר שהיה כתוב במקום זה ונמחקה האות הראשנה של המלה והאות האמצעית, כמו שכבר ראה זאת הגר"א והגיה גם כאן כמו שהגיה בההלכה. עכ"פ זה השבר של המלה השלמה, שגם בנוסח' יש בה האות פ כמו במהד' צוק"מ, מעיד עדות שאין לפקפק בה כי בהמלה השלמה היתה אות פ ולא אות ב. והנה הגר"א הגיה, כמו שכבר הזכרתי, בשני המקומות כופית, והוא עפ"י השם כופת שבהלכה א' בפרק זה: כופת חלקה שאין בה גובה טפח. ע"כ. אבל על האות ח בראש המלה כאן, מעידה גרס' הנוסח' וגרס' הכ"י יחד, ומכל זה מוכח כי הגרסה האמתית של המלה שבגוף ההלכה היא גרסת הכ"י של אר"פ חפית במקום חבית שבנוסח', וזו המלה בעצמה צריכה להיות גם בהמעשה בטבחו של אונק' הגר, חפיתו במקום פתו, והוא שם מיוחד לדבר שטוח להעמיד עליו הקדרה אחרי שמסלקים אותה מהמשפת, כמו שכבר פרש בעל זר הזהב ומנחת בכורים עפ"י גרסת הגר"א, בעוד שהגר"א בעצמו בבאורו עזב את הגהתו ופרש עפ"י הגרסה של הנוסח' חבית, במשמ' חבית הרגילה. ולא מצאתי מקור לשם חפית, במשמ' חבית הרגילה. ולא מצאתי מקור לשם חפית במשמ' שהשתמשו בה כאן.