*, פ"י, עת' יַחְפֹּן — לקח מלא חפניו:  הוציאו לו (להכהן) את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו  ונתן לתוך הכף (יומ' ה א).  מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל את הטנא והניח לפניו והיה חופן ונותן לתוכו (תמיד ג ט).  חפן בראשי אצבעותיו (יומ' מז:).  אמרי עליו על ר' ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין במלא חפניו (שם).  אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו (ירוש' שם ה מב:).  וכך היה חוזר וחופנה לפנים (בבלי שם מז.).  — ומעות וכדומה:  מעות חולין ומעות מעשר שנתפזרו וכו' אם בלל וחפן לפי חשבון (מע"ש ב ה).  כגון שחפן ממעות ואמר לו מכור לי פרתך (רמב"ם מכיר' יג ב).  — ומים:  מים שהנחתום מטבל בהן את הכעכים פסולין ושהוא חופן מהן בשעת לישה כשרים (הוא, ברכ' ו ח).  — ובהשאלה לאש, לקח אש בידו, ואמר הפיטן:  יפיפיה שר התורה, החופן אש שחורה, וקושר עטרה, באותיות אורה (אמתי, אופן, אשנבי שחקים).

—  נִפע', *נֶחְפַּן, - שחפנו אותו:  הנכללין והנחפנין  לפי חשבון (ירוש' מע"ש ב נג ג).