*, ש"נ, — שה"פ מן חָפֵץ:  בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה (מד"ר בראש' פ).  שאם היתה בריאת העולם והויתו לתועלתו יתברך היה מקום לאלה הטענות אבל אחרי שתתבאר היותה על צד החפיצה וההטבה יהיה זה מיוחד לרצונו בלבד (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ו ב).  — ובהשאלה:  תועלתה (של המרה השחורה) לעורר החפיצה באצטומכא (ר"י עמדין, בירת מגדל עוז צו:).