פ"י, בינ' חֹפֵף, —  חָפַף עליו, כִּסָּה עליו, עשה עליו כעין חֻפָּה להיות לו למחסה ולמגן, beschirmen; couvrir, protéger; to protect: לבנימן אמר ידיד יי' י'שכן לבטח עליו חֹפֵף עליו כל היום (דבר' לג יב). — ואמר המשורר: אני יושבת אֹהלים, אשר נטיו כנחלים, בגנות נטועים ואהלים, יפו פעמי בנעלים, גדודי כעדר הרחלים, ברבבות קדש נדגלים, דגלים ימנים ושמאלים, חֹפְפוּ עלי כצללים (ר"י הלוי, יוצאת אל). חוֹפְפוּ העננים, על דביר בן מונים, גם ילדיו ברות, נהיו יום עברות (הוא, יהמו שושנים). דגל אהבה חֹפֵף סביבך, כאשר תרחקי סעדי לבבך (הוא, יונה איך). — ואמר הפיטן: דתך הנחלתם תתה למו שם ויד הם עמך ונחלתך ועלימו חפוֹף בחמלתך (סליח' ער"ה, וכשחטאו). — ובהשאלה בדבר רוחני, ואמר המליץ: יעזוב (שמואל) ביד בן קיש שבט מלכות עמהו אך במסתרים רוח החוזה חופפת על ישרון ותפלתו לאל בעדם נמלצה (שלום הכהן, ניר דוד ט). — ומצוי בספרות המאוחרת במשמ' העקרית, גם עם פעול אחריו: והעור שעל הצלעות החופפין את הלב (ר"י עקנין,סהמ"ו, בכר 169). — ועם על: והנה איש ראיתיו מרחוק, הולך לתומו לבלי חוק, וכו' ובידו אגרת, רצופה בדר וסוחרת, במהלכו מביט אליה, חופף בבגדו עליה, מתבונן לכונן מליה (ספ' המוסר לר"ז אלצ'אהרי מה). ודע כי האור הזה אינו דבוק ונוגע בפנים עצמם אבל חופף וסוכך עליהם (מהרח"ו, ע"ח, היכ' א"ק ד א). נשמתו של יעקב אע"ה לא נשארה ערומה אפילו שעה אחת אלא הלבוש חופף על נשמתו תמיד (שבט מוסר לה). — ובמשמ' הקיף: והנה רכב מלכה וגֹאלה, יורד לסיני מרום זבלה, וחיל מלאכים חֹפְפִים לחילה, ששים גבורים סביב לה (ר"י הלוי, יצאת חפשי). והשמים הם החופפים את הארץ ומקיפים אותה משש רוחותיה כלומר מלמעלה ומטה ימין ושמאל פנים ואחור (יסו"ע לר"י ישראלי ב א). שני גלגלים יש לחמה שהם חופפים את הארץ ומקיפים אותה מכל עבריה (שם ג ג). שהיותר פנימית (שבקלפות) הוא מוח והחופף עליו הוא קליפה הגרוע ממנו (מהרח"ו, ע"ח, היכ' א"ק א ג). יום ראשון ויום שני מימי היצירה עמדה הארץ כלה טבועה בים אוקינוס שהוא הים הגדול והיה חופף ומקיף אותה משש קצותיה (מ' אלדבי, ש"א ב א). — ובהנדסה, הצלעות חופפות זוית: ודי כי על צלעי אב ובנו יאמר כי הם חופפים זויות ב ממנו (יסו"ע לר"י ישראלי א ד). ופָעוּל °חָפוּף: הענש באפוף, ושב היות חָפוּף, הועילו לב כפוף, בקול כפיפת שופר (ר"א קליר, מוס' א ר"ה, אשא דעי). ויזכנו לחופה החפופה הנעימית (מדה"ג, הוצ' שכטר, רשות לפ' וישלח).

— פועֵ', °חוֹפֵף, בינ' מְחוֹפֵף, — כמו הקל וביחס הפעול: כדי לשלם שכר שעבוד חמר ולבנים, חוֹפַפְתָּם בטלול שבעת עננים, מעלה ומטה ומארבע רוחות גנונים (יוצר אחרון פסח, אמן). אל קרא ביום עברה למספד בשמים, ומלאכים במר בוכים מחופפים בכנפים (קינ' לת"ב, שאי קינה). שמו נודע בטוב משא ומתן ומבין הוא לארבעה פרקים, ולו משרה ומוסר וענוה ותוכחות בפיו כמה מתוקים, ועל זאת מלאכי חן חופפוהו וערבו לו לשמרו מנזקים, לדעתו מאסה נפשו ברשע ומדות האמת אצלו חשוקים (רס"ע בן יוסף, אשר נטה). — ועם על: וכמו עץ פרי עלי סרק מחפים, כן ישרים עלי רשעים מחופפים (יוצר א סכות, אקחה). — ואמר המשורר: אֲחֹפֵף על ילדי  תענוגיך, ושאי בחיקך את עולליך (ר"י הלוי, שמר מה מליל). כי קורות העולם נבוכים מחופפים עליך במסבם (אגר' המוסר לר"ש אלעמי). והשאלה מלפני האל המחופף עליו ומציץ בו (ידע' הפניני, פי' תהל' יד). שהאדם במתכונת גופו ואבריו ונשמתו האלהית אשר תחופף עליו יהיה דוגמת עולם העליון (מנח' קנא' לר"י מפיסא 84). — ובמשמ' הקיף: גלגל עליון המכסה ומחופף כל מה שבתוכו שהם שאר הגלגלים המתנועעים בתנועתו (מנוה"מ ג ג ה). — ובמשמ' גשמית: על גוזליו ירחף אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע (רש"י דבר' לב יא). והיא (הריאה) מחופפת על הלב אצל צדדיו ומרחפת עליו תמיד (ר"י עקנין, ספ' מוסר, בכר 44). שהאצטומכה היא מחופפת על המאכל וכובשת ועוצרת אותו (מ' אלדבי, ש"א ד).

— הִתפ', °הִתְחוֹפֵף, — התכסה, למחסה: יונה המתחופפת בכנפיה וניצלה (שכל טוב, בראש' כה יח). האשה שהיא חברתו והבית שהוא דירתו ובו מתחופפה ושדהו שממנו חיותו תבואת שנתו ונכלל בו כרמו וזיתו וכל דבר הנאכל בפה (אשכ' הכפר, ר"י הדסי שהד).