ג. חָפַף
*, פ"ע, חָפַף על הדבר, דאג והצטער והשתוקק מאד, besorgt sein; être souciex; be anxious to: ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנס בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה שנאמר חופף1 עליו כל היום (מגי' כו.).
1 גזרו המפרשים פעל זה משני הפעלים הקודמים, רש"י מן ב. חפף במשמ' חכך, ואחרים אמרו שהוא מן א. חפף במשמ' כסּה, אך בשני המושגים האלה אין דבר שיסתעף מהם בדרך טבעי המשמעה של דאגה וצער, אעפ"י שבצרוף עם השם לב אמרים בערב' חַפּ פי צדרי, הדבר נגע בלבי. ולכן קבעתי לו שרש מיוחד, אעפ"י שאין לו אח בשאר הלשונות האחיות.