חֲפָפִית

* 1, ש"נ, — שחין על הגוף שגורם חכוך  Juckausschlag;  prurigo: אליהו ז"ל שאל לר' נהוריי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו א"ל לצורך נבראו וכו' זבוב (מועיל) לצירעה פשפש לעלוקתה נחש לחפפית2 (ירוש' ברכ' ט יג ג).  כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה ברא שבלול לכתית וכו' יתוש לנחש ונחש לחפפית3 וסממית לעקרב (ירוש' ברכ' ט יג ג).  שאוחזו חפפית וחייף עצמו עד שלא נשתייר בו עור שלם (רגמ"ה חול' נט.).  



1 מן חפף, במשמ' חכוך  בסור' חפיפתא, מין מורסה.

2 ופרש הערוך:  פי' אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותה ולחפף אותה.

3 פרש רש"י:  מין שחין.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים