חֲפָפִית
* 1, ש"נ, — שחין על הגוף שגורם חכוך Juckausschlag; prurigo: אליהו ז"ל שאל לר' נהוריי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו א"ל לצורך נבראו וכו' זבוב (מועיל) לצירעה פשפש לעלוקתה נחש לחפפית2 (ירוש' ברכ' ט יג ג). כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה ברא שבלול לכתית וכו' יתוש לנחש ונחש לחפפית3 וסממית לעקרב (ירוש' ברכ' ט יג ג). שאוחזו חפפית וחייף עצמו עד שלא נשתייר בו עור שלם (רגמ"ה חול' נט.).
1 מן חפף, במשמ' חכוך בסור' חפיפתא, מין מורסה.
2 ופרש הערוך: פי' אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותה ולחפף אותה.
3 פרש רש"י: מין שחין.