1, פ"ע, עבר מדב"ע חָפַצְתִּי, נסתרת חָפְצָה, בהפס' חָפֵצָה, חָפְצוּ, חָפֵצוּ, עת' יַחְפֹּץ, יֶחְפָּץ, אֶחְפֹּץ, אֶחְפַָּץ, יַחְפְּצוּ, יֶחְפָּצוּ, יֶחְפָּצוּן, חָפֹץ, – חָפַץ בדבר, היה לו חֵפֶץ בהדבר, להשיג הדבר, Gefallen haben wollen; désirer; to will, desire: ולא אחר הנער לעשות הדבר (אשר דרשו ממנו בני יעקב) כי חָפֵץ בבת יעקב (בראש' לד יט).  ויאמר יואב אל המלך (שצוהו לפקוד את העם) ויוסף יי' אלהיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך ראות ואדני המלך למה חָפֵץ בדבר הזה (ש"ב כד ג). לא תבוא עוד אל המלך כי אם חָפֵץ בה המלך ונקראה בשם (אסת' ב יד).  — וחָפֵץ בפלוני, במשמ' יש לו חֵפֶץ בטובתו של פלוני, בקרבתו ובידידותו של פלוני: אם חָפֵץ בנו יי' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו (במד' יד ח).  דברו אל דוד בלט לאמר הנה חָפֵץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך (ש"א יח כב).  ויהונתן בן שאול חָפֵץ בדוד מאד (שם יט א).  מי אשר חָפֵץ ביואב ומי אשר לדוד אחרי יואב (ש"ב כ יא).  ידי יי' אלהיך ברוך אשר חָפֵץ בך לתתך על כסא ישראל (מ"א י ט).  כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חָפֵץ יי' בך וארצך תבעל (ישע' סב ד).  באמרכם כל עשה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חָפֵץ (מלא' ב יז).  יחלצני כי חָפֵץ בי (תהל' יח כ).  ויאהב קללה ותבואהו ולא חָפֵץ בברכה ותרחק ממנו (שם קט יז).  מה לעשות באיש אשר המלך חָפֵץ ביקרו (אסת' ו ו). גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חָפֵצָה (ישע' סו ג).  והיה אם לא חָפַצְתָּ בה ושלחתה לנפשה (דבר' כא יד).  ואם כה יאמר לא חָפַצְתִּי בך הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו (ש"ב יה כו).  כי אני יי' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חָפַצְתִּי נאם יי' (ירמ' ט כג).  בזאת ידעתי כי חָפַצְתָּ בי כי לא יריע איבי עלי (תהל' מא יב).  הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חָפַצְתִּי (שם קיט לה). כי לא אֶחְפֹּץ במות המת נאם אדני (יחזק' יח לב).  לא יַחְפֹּץ כסיל בתבונה (משלי יח ב).  לא בגבורת הסוס יֶחְפָּץ (תהל' קמז י).  הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יַחְְפְּצוּ בו (ישע' יג יז).  הנה דבר יי' היה להם לחרפה לא יַחְפְּצוּ בו (ירמ' ו י).  — ועם ל אחריו לפני פעל אחר, חָפֵץ לעשות דבר, היה לו חֵפֶץ ותשוקה לעשות הדבר: לו חָפֵץ יי' להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה (שופט' יג כג).  כי חָפֵץ יי' להמיתם (ש"א ב כה).  ואת כל חשק שלמה אשר חָפֵץ לעשות (מ"א ט א).  ועמד ואמר לא חָפַצְתִּי לקחתה (דבר' כה ח).  ואם לא יַחְפֹּץ האיש לקחת את יבמתו (שם ז).  ואם לא יַחְפֹּץ לגאלך וגאלתיך אני (רות ג יג). אם יַחְפֹּץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף (איוב ט ג).  למי יַחְפֹּץ המלך לעשות יקר יותר ממני (אסת' ו ו).  במקום אשר חָפַצְתֶּם לבוא לגור שם (ירמ' מב כב).  לעשות רצונך אלהי חָפַצְתִּי (תהל' מ ט).  — ובהחלט, בלי בְּ, או לְ: הֶחָפֵץ ימלא את ידו ויהי כהני במות (מ"א יג לג).  תנה לי את כרמך בכסף או אם חָפֵץ אתה אתנה לך כרם תחתיו (שם כא ו).  יי' חָפֵץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישע' מב כא).  כי אתה יי' כאשר חָפַצְתָּ עשית (יונ' א יד).  לב מלך ביד יי' על כל אשר יַחְפֹּץ יטנו (משלי כא א).  — ואמר בן סירא: אם תחפוץ בני תתחכם ואם תשים לבך תערם (ב"ס גני' ו לב).  — ועם מקור אחריו בלי ל בראשו: ויי' חָפֵץ דכאו (ישע' נג י).   דבר כי חָפַצְתִּי צדקך (איוב לג לב).  הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מות רשע (יחזק' יח כג).  והוכח אל אֵל אֶחְפָּץ (איוב יג ג). ודעת דרכי יֶחְפָּצוּן (ישע' נח ב).  — וביחס הפעול אחריו: ודם פרים וכבשים ועתודים לא חָפַצְתִּי (ישע' א יא).  מי האיש הֶחָפֵץ חיים אהב ימים לראות טוב נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה (תהל' לד יג-יד).  כל אשר חָפֵץ יי' עשה בשמים ובארץ (שם קלה ו).  כי לא תַחְפֹּץ זבח ואתנה (שם נא יח).  מיי' מצעדי גבר כננו ודרכו יֶחְפָּץ (שם לז כג).  קרבות יֶחְפָּצוּ (שם סח לא).  כל אשר יַחְפֹּץ יעשה (קהל' ח ג).  אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיה (מו"ק יז.).  — ומ"ר חֲפֵצִים, חֲפֵצֵי: יבשו ויחפרו מבקשי נפשי יסגו אחור ויכלמו חֲפֵצֵי רעתי (תהל' ע ג).  בראתני לעשות רצונך ואנו חייבים לעשות רצונך את חפץ ואנו חפיצים ומי מעכב (ירוש' ברכ' ד ז ד).  —  °חֹפֵץ, חֹפְצִים, במקום חָפֵץ, חֲפֵצִים, שלא כדין: בני אדם מבינים ובוחרים הטוב מן הרע ואם מבקשים וחופצים רואים ושומעים ולועטים ואם לאו עוצמים עיניהם ואוטמים אזניהם וסותמים פיהם בבחירה במחשבה ובבינה (נסי בר נח, פי' י' הדבר').  והנה אמרנו חופץ על קיום יהיה תועב הפכו או העדרו וכן להפך זהו אמתת הרצון באמרנו חופץ ותועב ואינם שני דברים חלוקים (ע"ח לר"א הקראי עה).  וא"כ הוא חופץ בחפץ לא בחניה (שם).  — ואמר המשורר: צופך בזי, אל תחפזי, אל תרגזי, חֹפְצֵךְ 2 חזי, יום תעלזי, תוך ביתי (ר"מ דרעי א עב, לקו"ק פה). — °וצווי: דבקים בתורה ומצוה ברה ערוכה שמורה בכל יקרה היא מפנינים, נאם אל חִפְצוּ ובברית עלצו חזקו ואמצו כי הנצו הרימונים (סמא"ל, פזמ' למילה, ברנת וגילת).  — וביחס לאהבה, חָפְצָה האהבה, נתעוררה: השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שֶׁתֶּחְפָּץ (שה"ש ב ז).  מה תעירו ומה תעררו את האהבה עד שֶׁתֶּחְפָּץ (שם ח ד). 

—  נִפע', °נֶחְפַּץ, — שחפצו בו: כי המתמים לידיעת הנחפץ בדבור (ספר הישר, העריות לישוע הקראי 5).

אבה.  —  אהב.  — אוה, התאוה.  — אחל.  — בקש.  — דעת, לב, היה בדעתו, בלבו לעשות דבר.  * הבהב, חפץ ולא חפץ.  — זמם.  — חמד, חמוד וכו'.  — חפץ.  — חָשׁק, חֵשׁק.  — כלה, כלתה נפשו.  — כָּמָהּ לְ.  — כסף, נכסף.  — מלא תאותו.  — נטה, נטיה לדבר.  —  *פקפק.  — *צביון.  — צמא.  — קוה.  — רדף אחרי דבר.  — רעב.  — רצה.  — רצון.  —  °שאיפה.  — שאל.  — שוק, השתוקק.  — תאב.  —  *תאבון.  — תאוה.  —  *תבע.  — תכלית.  — תשוקה.

וההפך: געל.  — כרח, על כרחו, הכריח.  — מאון, מאן.  — מאס.  — מרד.  — מרה.  —  נקע, נקעה הנפש מן.  — סרב.