, ש"נ, — בפרט חֲצוֹת הלילה, הזמן שנחלק בו הלילה לשני חלקים שוים, שכבר עבר ממנו חלק אחד כמדת החלק שנשאר עוד ממנו, Mitternacht; minuit ; midnight:  כה אמר יי' כַּחֲצוֹת הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שמות יא ד).  חֲצוֹת לילה אקום להודות לך (תהל' קיט סב).  רגע ימתו וַחֲצוֹת לילה יגעשו עם ויעברו (איוב לד כ).  —  *ובלי השם לילה:  מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר"א וחכמים אומרים עד חצות ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר (ברכ' א א).  בדקה עצמה בשחרית ושימשה בעד בחצות וראה במנחה (ירוש' נד' א מט.).   — °תִּקּוּן חֲצוֹת, עי' תִּקּוּן.  — °ובמשמ' חצי, חלק האחד של שני חלקי דבר, בפרט של הלילה:  שנחלק הלילה (לאברהם) ובחצות הראשון נעשה לו נס וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים (רש"י בראש' יד טו).