*, ש"נ, מ"ר חֲקִירוֹת, — שה"פ מן חָקַר, א) בדיקה ושאלות ועיון בדבר:  כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר (גיט' ד ז).  בדין היה נדר שהוא צריך חקירת חכם מפני נדר שאינו צריך חקירת חכם (גיט' ד ז).  נדר שהוא צריך חקירת חכם את אומר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאינו צריך חקירת חכם לא כל שכן (גיט' ד ז).  — ב) חֲקִירַת העדים וכדומה, שאלות מתחלפות ששואלים את העד כדי לבחנו אם עדותו אמיתית, Ausforschung; examen; examination:  אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה (גיט' ד ז).  שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה (גיט' ד ז).  היו בודקין אותן (את העדים) בשבע חקירות באיזה שבוע באיזו שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום (גיט' ד ז).  מה בין חקירות לבדיקות חקירות אמר אחד מהן איני יודע עדותן בטילה בדיקות אפילו שניהם אומרין אין אנו יודעים עדותן קיימת (גיט' ד ז).  חקירת העדים כתחילת דין (גיט' ד ז).  — ואמר הפיטן:  סדרה בסמנים ובמסורות ובדקדוקי חֲקִירוֹת בדיני ממונות ודיני נפשות (גיט' ד ז).  — ג) °בפלסופיה, עיון עמוק וחפוש בשכל בשאלה מהשאלות השכליות, Forschung; investigation:  החקירה בטוב והרע היא לפלוסופיה המדינית והיא חוקרת בצד מה בנמצא במה שהוא נמצא הקד' רלב"ג לקהלת.  והנה מנה זה החכם (קהלת) בחקירותיו אלה ההקדמות המפורסמות הנופלות בזה הצודקות והבלתי צודקות כי בזה האופן תשלם החקירה (גיט' ד ז).  כי אלו הדברים וכל כיוצא בהם אילו היינו באים לדון עליהם מצד החקירה האנושית ולספוק אותם מן הסברא באמת החקירה תנצח (גיט' ד ז).  שהוא (נח) היה מאמין כפי הקבלה אשר בידו מאביו בלי שתקדם לו חקירה כאברהם אבינו (גיט' ד ז).  מה שהתחכם והתלמד בדרכי החקירה ואיך ברר מתוך חקירתו המורסן והסובין מן הסולת הקד' המאירי למשלי.  שדרכי החקירה לחקור כל דבר חכמה עם סותרו (גיט' ד ז).  שיכריח ההמוני להאמין בדרך קבלה מה שידעהו החכם דרך חקירה ועיון (גיט' ד ז).  המתנכל להרס אשיות התורה בבקשו חקירה על הפנות המקובלות (גיט' ד ז).  ולזה החקירה האנושית להגיע אל זה הדבוק הוא דבר בטל (גיט' ד ז).  ועל רוב מצאום (את יסודי הדת הישראלית) מסכימים עם מה שעמדו עליו אחר הפלגת חקירתם ותכלית חריצותם להוציא האמת לאמיתתו (גיט' ד ז).  אלו עשר החקירות נכתבות תחלה בראש ואחר כן באר אותן במופת אחד לאחד שער השמים יא.  — ד) °הַחֲקִירָה, בית המשפט שכוננה הכנסיה הנוצרית הקתולית בפרט בספרד לחקור ולדרוש אם לא נלכדו הנוצרים בכפירה ובמינות, והשתמשה בענויים איומים ובמשפטים אכזרים נגד החשודים באיזו מינות Inquisition:  מהיום ההוא והלאה רבו האנוסים בכל ארץ ספרד וישימו עליהם חקירה עד היום הזה דה"י ליוסף הכהן, שנת 1410.  וכאשר באה החקירה שם אמרו תושבי הארץ שאם ירצו לדעת מי הם מהאנוסים נוהגים יהדות שיתפשו להר' יהודה וירגה (גיט' ד ז).  ויצאו מן הארץ ההיא (ספרד) מפני חמת המציק כי צוררים הם לנו בנכליהם חקירה ודרישה נחש שרף ועקרב נחש הנושך בממונינו שרף השורף אותנו ומכים אותנו בעקרבים עד כי מפני זה באנו אל ארץ אשכנז (גיט' ד ז).  שהחבורים מזה המין (המדברים באהבת נשים) יחד כלם נידונים נידונים המה לשריפה מטעם מעלת שרי החקירה המרחיקים אותם בזרוע (גיט' ד ז).