°, פ"י, חָקַנְתִּי, אֶחְקֹן, —  עשה חֹקֶן: וספר גלינ' כי אשה אחת מצאה אותה הזלת דם מן נזילה וחקן אותה בחוקן חד (קאנון ג י ג ב). מי החלב שהוסרו חמאתו וגבניותו הנה הוא מנקה רוחץ שרוחץ הקרבים ומבער מהם המותרים המעופשים אם ישתה או יחקון בו (פרקי משה כה). 

— נִפע', °נֶחְקַן, — עשו לו חֹקֶן: ואולם ההנחה היתר חשובה לנחקן שיהיה שוכב על גבו (קאנון א ד יז).