חָקוּר
°1, ת"ז, לנק' חֲקוּרָה, — בזוי, מלא דברי בזיון וחרופים וכדומה: ומשנה זה ידבר בי גדולות ורעות מבלי חתה ומורא, וחבר את כזביו העצומים והרבים באגרת חֲקוּרָה, וחלילה לכמוני לדבר בפי מל התהי עליו נטורה (ר"ש הנגיד, אלוה עוז).
1 בערב' חַקִיר حقِي۬ر, ועי' הערה 1 לערך חקר.