חֹקֶן

°1, ש"ז, מ"ר חֹקְנִים, — ברפואה, הכנסת סממנים בפנים הגוף על ידי כלי זרק דרך פי הטבעת לשלשול, Klystier; clystère; enema: ויועילם ג"כ החוקן בשמן וכו' וירחיק מהם החוקנים המושכים החדים וכו' ואמנם החוקנים המושכים החדים וכו' ואמנם החוקנים הרטובים השמנים הנה הם מהדברים היתר מועילים (קאנון א ג ג ב).  באיכות החוקן וכליו אמנם שפופרת החוקן הנה התבנית היותר טוב שזכרו הקדמונים שיהיה האבוב חלק סובב בו בשליש (שםג יו ד ו).  והחוקנים המדקדקים המתיכים הלחויות המשלשלים אותם מועילים מאד (שם יד ד יא).  ואמנם ההנהגות המריקות והמשלשלות המימיות והפתילות והחוקנים הנה הם יותר קרובים אל המים ויותר קלים על הטבע (שם שם יב).  ויאמר רופא אחד אני ארפאנו עם ההרקה בחוקנים (דרך אמונה, ביבאגו נב.).



1 בערב' חֹקְנ حُق۬ن.

חיפוש במילון: