*, ש"ז, — מקום חָקוּק, חָלָל:  חקק שבבקעת ושבקורה (תוספתא כלים ב"ק ז ד).  יחקק בתוכו חקק (רש"י שבת קט:).  שהיה החקק נוקב את כל הלוח ולפיכך היו מם וסמך בנס (שם קד.).  מחמין לו (לכ"ג) חמין מבערב יוה"כ ומטילין ביום הכיפורים לתוך חקק בניין בית טבילתו (הוא, יומ' לא:).  שנחקק כסילון ויש לו דפנות משני צדדים והחקק באמצע כמין צנור (הוא, יבמ' עה:).  החקק של בית הטבילה היה גבוה יותר מג' אמות (תוספ' יומ' לא:).  שהרי החקק שלו עשוי להתמלאות באבן (רמב"ם כלים ד ג).  מי שיכתב על האבנים חוקק תחלה האבן בעט ואח"כ ממלא החקק עופרת כדי שיהא קיים לעד כי אם ישאר החקק ריקן יתפוצצו צדי החקק לימים ותשוב הכתיבה נמחקת (שרשי רד"ק, עט).  וי"מ כי ציר הוא החקק שבמפתן שנכנסה בו רגל הדלת וכו' ואותו החקק נקרא צנור (שם, שרש ציר).