ש"ז, מ"ר חֲקָקִים, סמ' חִקְקֵי, — א) חִקְקֵי הַלֵּב, מחשבות, זממים:  בפלגות ראובן גדלים חִקְקֵי1 לב, (שופט' ה יה).  — ב) כמו חֹק ומשפט:  הוי החקקים חִקְקֵי און ומכתבים עמל כתבו (ישע' י א).