1, ש"נ, מ"ר חֲרָדוֹת, — בלאים, קרעים, בגדים קרועים שלֹבש אדם בשעת צערו ואבלו, Fetzen, Lumpen; chiffon, haillou; rags: כה אמר אדני יי' לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים2 והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חֲרָדוֹת3 ילבשו על הארץ ישבו חרדו לרגעים ושממו עליך (יחזק' כו יה=יו).
1 עי' בהערה (3) שלקמן.
2 לפי השבעים: נשיאיהם.
3 פרשו הקדמונ' והאחרונים חרדות זו במשמ' א.חֲרָדָה, ואמרו שזו השאלה מליצית. אבל, מלבד שעצם ההשאלה לבש חרדות אינה כ"כ נמלצה, עוד קשה הכפל אח"כ וחרדו לרגעים, שזה מיותר לגמרה, ומחליש המליצה. וכבר רצו קצת החדשים להגיה קדרות במקום חרדות, ואולם גם בזה לא נרפא הכתוב כי לפי ההקבלה עם מה שנאמר קודם: והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו, נצרכה פה לבישה ממש, לבישת בגדי אבל. וכבר הרגיש בעצם הדבר הרמ"ל מלבים בפרושו על יחזק' ואמר: חרדות ילבשו הלבוש יהיה לבוש חרדות ר"ל לבוש שק ואפר. ע"כ. רק אין צרך לפרש חרדות לבוש של חרדות, אלא שחרדה הוא שֵם ללבוש של קרעים, של בלאים, וכדומה, ילבשהו אדם בצרה ואבל, ונשמר לנו במס' שמחות, בהלכ' קריעת האבל, שֵם דומה ממש לחרדות, רק במשקל זכר, חרוד, ופרש המפרש שהוא בגד בזוי, וגזרו לוי מהשרש הערבי הרד, ועי' הערה לערך חרוד. והשתמש הנביא כאן ביחיד בשם זה לכונת לשון נֹפל על לשון עם הפעל וחרדו שאחרי כן.