1, חָרַד, פ"ע, עת' יֶחֱרַד, יֶחֶרְדוּ, יֶחְרְדוּ, חֲרַד, חִרְדוּ, — א) רעד, מלאה נפשו פחד ונזדעזעה  zittern ; trembler ; tremble : ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וְחָרַד ופחד מפני תנופת יד יי' צבאות אשר הוא מניף עליו ישע' יט יו. ויאמר לו יצחק אביו (לעשו) מי אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו וַיֶחֱרַד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו בראש' כ לב-לג. ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקול שפר חזק מאד וַיֶחֱרַד כל העם אשר במחנה שמות יט יו. המצב והמשחית חָרְדוּ גם המה ש"א יד יה. וירא שאול את מחנה פלשתים וירא וַיֶחֱרַד לבו מאד שם כח ה. וַיֶחֶרְדוּ ויקמו כל הקראים אשר לאדניהו (כששמעו כי המליך דוד את שלמה) וילכו איש לדרכו מ"א א מט. אם יתקע שופר בעיר ואם לא יֶחֱרָדוּ עמו' ג ו. חִרְדוּ שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים ישע' לב יא. וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים וכו' על הארץ ישבו וְחָרְדוּ לרגעים ושממו עליך יחזק' כו יו. וחָרְדוּ איש אל אחיו, הביטו איש אל אחיו וחָרְדוּ : ויצא לבם וַיֶחֶרְדוּ איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו בראש' מב כח. — חָרֵד לדבר, מפני הדבר, היה הדבר סבה במה שחרד:  אף לזאת יֶחֱרַד לבי ויתר ממקומו שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא איוב לז א-ב. — וגם בדברים לא בע"ח: והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יי' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן וַיֶחֱרַד כל ההר מאד שמות יט יח. עברו מעברה גבע מלון לנו חָרְדָה הרמה גבעת שאול נסה ישע' י כט. ראו איים וייראו קצות הארץ יֶחֱרָדוּ קרבו ויאתיון שם מא ה. עתה יֶחְרְדוּ האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מצאתך יחזק' כו יח. — ובינ' חָרֵד, חֲרֵדִים: ועתה קרא נא באזני העם לאמר מי ירא וְחָרֵד (ללכת במלחמה) ישב ויצפר מהר הגלעד שפט' ז ג. אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה אלא שלבם בריא להן כאולם שבת לא:. — וְחָרֵד על דבר, היה מלא דאגה ופחד פן יקרה לדבר הזה רעה : והנה עלי ישב על הכסא יך דרך מצפה כי היה לבו חָרֵד על2 ארון האלהים ש"א ד יג. — וְחָרֵד עַל, חָרֵד אֶל, במשמ' נזהר מאד לשמור הדבר, לעשותו : ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וְחָרֵד על2 דברי ישע' סו ב. שמעו דבר יי' הַחֲרֵדִים אל דברו שם ה. — וְחָרֵד בדבר, כמו הקודם : ואלי יאספו כל חָרֵד בדברי אלהי ישראל עזר' ט ד. ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת אדני וְהַחֲרֵדִים במצות אלהינו ובתורה יעשה שם י ג. — והשתמשו בזה בזמן החדש במשמע' חָסִיד, אדם נזהר מאד במצות הדת, fromm ; réligieux ; religious. — ב) חָרֵד לקראת פלוני, מהר לצאת לקראתו, לקבל פניו בקצת דאגה או ברגשי כבוד וחבה: ויבא דוד נבה אל אחימלך הכהן וַיֶחֱרַד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך ש"א כא ב. ויבא (הנביא שמואל) בית לחם וַיֶּחֶרְדוּ זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך שם יו ד. — וְחָרֵד אחרי פלוני, מהר בדאגה ופחד ללכת אחריו: ושאול עודנו בגלגל וכל העם חָרְדוּ אחריו ש"א יג ז. — וְחָרֵד אֶל פלוני, טרח והשתדל בשבילו ברגשי כבוד וחבה: ותאמר (האשה התקועית) אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה ויהי היום ויבא (אלישע) שמה ויסור אל העליה וישכב שמה ויאמר אל גיחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו ויאמר לו אמר נא אליה הנה חָרַדְתְּ אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך מ"ב ד ט-יג. — חָרֵד ממקום, מהר ללכת משם בפחד מאיזה דבר או בתשוקה למקום אחר: אחרי יי' ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג וְיֶחֶרְדוּ בנים מים יֶחֶרְדוּ כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור הוש' יא י-יא. — וחָרֵד במשמ' הקיץ פתאם משֵנָתוֹ: ויהי בחצי הלילה וַיֶחֱרַד2 האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו רות ג ח.

— הִפע', הֶחֱרִיד, מַחֲרִיד, וְהַחֲרַדְתִּי, — עשה שיחרַד: ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מַחֲרִיד ויקר' כו ו. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מַחֲרִיד מיכ' ד ד. עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מַחֲרִיד ישע' יז ב. ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מַחֲרִיד ירמ' ל י. ולא יהיו עוד (ישראל ) בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מַחֲרִיד יחזק' לד כח. וירדף (גדעון) אחריהם וילכד את שני מלכי מדין ואת זבח ואת צלמנע וכל המחנה הֶחֱרִיד שפט' ח יב. ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים לְהַחֲרִיד את כוש בטח יחזק' ל ט. ויבאו אלה לְהַחֲרִיד אתם אתם זכר' ב ד. ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים וְהַחֲרַדְתִּי אתו וגם כל העם אשר אתו ש"ב יז ב. — ובסהמ"א: חרדה שהחריד יעקב ליצחק מד"ר בראש' סז. חרדה שהחרידה רות לבועז שם רות ג ח. — ואמר הפייטן : בן אח ואחות אם ואף גם כל שאֵר תבכו למשפחות וגדדו בם גדוד, דוד טוב וכל אנשים וגם נשים בכו ואני בבכיָתי אזי אחריד חרוד קינ' לת"ב, יהודה וישראל.

— נִפע', °נֶחֱרַד, — נבהל פתאם : ויהי בבא האנשים בית דניאל והוא מתפלל ומודה ולא נחת מפניהם ולא נחרד לבבו לקול שאונם יוסיפון א ג. — ואמר הפיטן : חסרה זכות אבות ולא תליץ בעד זרעם וסף גזעם ונחרדו חרוד קינ' לת"ב, יהודה וישראל.

— הָפע', °הָחֳרַד, — כמו נחרד : זוי שאול במחתרתו אף כי אציע, חזיתי והנה שם לחברה ולהפציע, טפש לבי וְהָחְרַד בי לבין מות כפסיע סליח' ג עי"ת, יחביאני. ויהי לשבעת הימים ביום ר"ח סיון יום ביאת ישראל לסיני לקבל את התורה הוחרדו אותם אשר בחדר ההגמון ועשו בהם האויבים כאשר עשו בראשונים אשר בבתיהם ויתעוללו בהם ויתנום לחרב קונט' גזר' תתנ"ו לראב"ן.

— הִתפ', °הִתְחָרֵד: שבתוך המראה ההוא (שראה ירמיהו) היה חרד ומתחרד וקורא אוי על עצמו שראו עיניו השם והוא היה בעיניו טמא שפתים ר"ש א"ת, יקוו המים ח. ולזה אמר ובעתתו רוח רעה מאת ה' ר"ל שהיה כבדי ומתגעש ומתחרד פעמים רבות בסבת רוח רעה  ר"י אברבנאל, ש"א יו. בשמעם (המלאכים) זכרון התפלה מתחרדים אלו לעומת לאלו ואומרים כולם קדוש קדוש קדוש ברית מנוח' י ד. ובשמעם הדבור הנאה והנעלה מתחרדים אלו לעומת אלו שם ג