ש"נ, סמי' חֶרְדַּת, מ"ר חֲרָדוֹת, — רגש הפחד והבהלה של אדם חָרֵד, Schrecken; frayeur; terror: ויחרד יצחק חֲרָדָה גדלה בראש' כז לג. ותהי חֲרָדָה במחנה בשדה ובכל העם ש"א יד יה. קול חֲרָדָה שמענו פחד ואין שלום ירמ' ל ה. והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חֲרָדָה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא דני' י ז.  תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לַחֲרָדָה ישע' כא ד.  ותרגז הארץ ותהי לְחֶרְדַּת אלהים ש"א יד יה. חֶרְדַּת אדם יתן מוקש ובוטח ביי' ישגב משלי כט כה.  שחרדה מסלקת את הדמים ניד' ד ז. ומרוב שנכנסה בו חרדה (מפני הנחש) נתבהל ונשר שערו מד"ר שמות כד. שתי חרדות חרד יצחק אחת בהר המוריה כשעקדו אביו ונטל את המאכלת לשחטו נגלה הקב"ה עם המלאכים ופתח את הרקיע ויצחק נשא עיניו וראה חדרי המרכבה וחרד ונזדעזע וכאן חרד חרדה וכו' והיתה חרדתו גדולה מאותה חרדה תנחומא תולדות כב. — ובמשמ' טִרְחָה והשתדלות: אמר נא אליה (להאשה השונמית שהכינה הכל לאלישע) הנה חרדת אלינו את כל הַחֲרָדָה הזאת מה לעשות לך מ"ב ד יג.