* 1, ש"ז, מ"ר חַרְדּוֹנִים, — מין לטאה גדולה, ובפרט הזכר, gr. Eidechse; gros lézard; big lizard: זימן (הקדוש ב"ה) חכינא והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר (ירוש' ברכות ח יב: וכעין זה מד"ר בראש' פב). לקוח חרדון ההולך על כפיים ומראיהו ירוק וימצא ביערים בימי אביב (אסף הרופא 108). — והשתמש בשם זה בתוה"ט להלטאה הגדולה, Stellio vulgaris: החרדון נמצא למרבה בכל מקומות משכנו והוא שוכן שם לצבאותיו על סלעים ואבנים ועל חומות ובתים אשר יסק עליהם קל מהרה במרוצתו יחפוז גוו ויתפתל כנחש וגם בהתרפקו על הכותל יתעוֵת וירוץ בחפזון נמרץ; מרום ישא אז את ראשו בגאון וגבה כאחד מבני שחץ בעמדו ישא ראשו וישתחוה לרגעים אפים ארצה וכו' ספרו (החכמים) בימיהם כי הישמעאלים שונאים את החרדון והורגים אותו בחשבם כי בהשתחויותו יגיע עליהם במו ראשו וזו לעגו לדתם (תוה"ט, הזוחלים).
1 בסור' חרדנא, וחרדנא דנילוס וחרדנא דימא להבדילו מן חרדנא דיבשה, חרדון היבשה. בארמ' חרדונא, -נה: תני ובלבד שלא ישוח (בתפלה) יותר מדאי אמר ר' ירמיה ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונה אלא כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (ירוש' ברכות א ג ד). והצב (ויקרא יא כט) ת"י: וחרדונא. בערב' חִרְדַון حِرْدَوُن וחַרְדַ'ון حَرْذَوْن, וכבר הביא אלג'ואליקי באלמערב בין המלים השאולות מפרסית, ופרֶנק' סובר שהיא שאולה מארמית. והביא אלג'ואליקי בשם אלאצמעי שאמר כי אינו ידוע בברור איזו חיה מכנים הערבים חרדון, וכמו"כ אלמצבאח בשם אבן דריד ואחרים, ואמרו שהיא חיה קטנה דומה לחרבא (חמט) והיא מצויה בסביבות מצרים, והיא יפה ומנומרה בגונים ונקודות. ויש אומרים שהיא זכר הצב בערבית. ואמר פלישר בהערותיו למלון התרגו' של לוי כי אין לתמוה על פקפוק זה, מפני שבכלל אצל המזרחיים הרבה משמות בע"ח וצמחים אינם קבועים בדיוק. בלשון ההמונ' הערב' בסוריה ומצרים קוראים חרדַ'ון למין לטאה גדולה ששמה המדעי בלטינית הוא Stellio vulgaris, ונתקבלה מלה זו במשמע' זו גם בלעז, ועפי"ז קבע השם הזה גם בעל תוה"ט.