*1, ש"ז, מ"ר חֲרוּיִים, — שקיעה בכתל להניח בה חפצים, Blende; niche; blind window: המוסר מפתח לעם הארץ הבית טמא וכו' היו שם יציעין גבוהין עשרה טפחים וחרויין2 גבוהים עשרה טפחים אינו טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט ידו וליגע (תוספתא טהר' ח א).
1 עי' הערה לקמן .
2 בנוסח' הדפוס ובמהד' צו"מ כאן הרויין, ה בראש המלה. אבל בסי' 6 במהד' צו"מ שם חרויין בחית, וסיוע לזה גם גרסת ר"ש (טהר' ז א) במקום הזה בתוספתא חררים ואין לאמר כי זה שבוש פשוט, הואיל והר"ש בעצמו פרש כאן חררין חורין שבכותל, מוכח שבאמת היתה לפניו גרסה בחית בתחלת המלה, ונגד ר השניה שבגרסת הר"ש מעידות כל הנוסח' של התוספתא כאן ובהלכה ה, שגם שם באה מלה זו (עי' למעלה ערך *חָרָד) והביאה הר"ש בעצמו בפרק זה משנה ו בצורה הדויין, בדלת במקום הריש שבכל נוסח' התוספתא. מכל זה מוכח, כי הצורה האמתית של מלה זו היא חרויין בחית בראשיתה וריש אחת. ובדבר משמ' השם חרויין הנה ר"ש פרש חורין שבכותל, אך אין ספק שלא לחור סתם שבכותל קראו חרוי, כי למושג זה משמש השם חור גם בתוספתא, ונראה מהענין שהוא דבר עשוי בכונה בהכותל כמו יציעין, ולכן נראה שהוא השקיעה הנהוגה בכתלים להנחת חפצים וכדומה, ומעיד על זה גם זווג שתי המלים חרדים וחרויין בתוספתא כאן הלכה ה' שהובא בערך חָרָד שנזכר למעלה. והנה לא נתברר מקור שם זה, ואולי נסתעף משרש חרה באשור' במשמ' חפר, והשם חרו כלי שיש לו בית קבול (מלון אשור' דליץ).