°, חֲרֻלָּה, ש"נ, —  כמו חָרוּל:  וחלק (אלכסנדר הגדול) מלכות וממשלה, לארבעה בני עולה, הם היו לסגולה, קוץ ודרדר וחרולה (זולת חנכה, אזכר מעללי יה). —  ואמר המשורר:  ונחשב לי (הזמן)  לאכזר כיענים ולא חס עין אנוש עלי לחמלה, וייסר בוגדי בגד בשוטים ולי יסר בעקרב וַחֲרֻלָּה, ופנה מעסקיו הזמן רע משלם אל פני נפשי גמולה (עמנ', מחב' א).