1, ש"ז, מ"ר חֲרֻלִּים, חֲרוּלִים, — א) צמח קוצי, doringes Unkraut; herbe épineuse; thorny weed:  לכן חי אני וכו' כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חָרוּל2 ומכרה מלח ושממה עד עולם (צפנ' ב ט).  מן גֵו יגרשו יריעו עלימו כגנב בערוץ נחלים לשכן חורי עפר וכפים בין שיחים ינהקו תחת חָרוּל יספחו (איוב ל ה-ז).  על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חֲרֻלִּים וגדר אבניו נהרסה (משלי כד ל-לא).  — והשתמשו במלה זו במשמ' זו גם בזמן מאוחר:  ועיפה נפשו של ישמעאל בצמא (כאשר גרש אברהם את הגר) הלך והשליך את עצמו תחת חרולי המדבר ואמר רבון העולמים אם יש לפניך רצון להשקות אותי מים השקני ולא תצא נפשי בצמא (פרקי ר"א ל).  ופעמים יזרע על הארץ מאין פתוח גם כי יצאו החרולים יניחם שם עד שיכסו התבואה (מלמד התלמיד', שופט').  — ואמר הפיטן:  מטע קרן שמן המדושן, מרמס מדוע כחרולי כבשן, נוצר למעלה לא יישן, נטעו למשלוח פרות הבשן (סליח' יום ג, אין כמדת).  — ב) °השתמשו בשם זה ביחוד כמו שם לצמח הקוצי שעליו מכֻסות שערות דקות שבנגע בהן בשר גוף בע"ח הן גֹרמות כאב כמו אש שֹרפת, Nessel; ortie; nettle (Urtica):  עשב צומח בחורבות ובחוצות נקרא בלשון ארם זאטאיי ובלשון יוון קנידא ובלשון רומיים לורדיקא הוא חרול ובלשון ערב נקרא חורייק וקורריץ (אסף 85).  המלבין פני חבירו ברבים יתענה מ' יום וילקה בכל יום וכו' ויתגלגל בחרולים ערום שקורין ברע"ן נעסלי"ן בל"א (עמה"מ, תיקוני התשו' יב).  חרולים אורטיגא"ש בלעז אם תבשלם בשרשם ותרחוץ הפנים באותם המים יתלבנו (שבט מוסר לר' אליהו יא).  לחרש שאינו שומע קח חרולים הנק' אורטיגא"ש ותסיר המיץ וערב אותו בשומן אווז וכו' ושים אותו באוזן ויועיל (דרך ישרה, שער הסגולות).