, פ"י, — א) חִרְחֵר רִיב, במליצה, הדליק את הריב בין אנשים, גרם בדבריו או במעשיו שיריבו ויתקוטטו זה בזה, entzünden; allumer; kindle:  באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתק מדון פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים לְחַרְחַר ריב (משלי כו כ=כא).  — ומצוי שמוש זה בספרות:  שהיה זה ממלך ארם תואנה לחרחר ריב ולעלות להלחם בו (ר"י אברבנאל, מ"ב ה).  כי אם אמור לו (מי שבא לפייס את חברו) הנה אנכי חטאתי לך ואם אתה דברת דופי נגדי אנכי הסיבותי שחרחרתי ריב ונתתי לך פתחון פה לדבר עלי סרה (ר"מ רלשיך, איוב לג כז).  חזר (שמעון) לעיר מולדתו ונשא אשה אחרת ולאחר ימים שם על לבו לחרחר דברי ריבות נגד ראובן אביו בכח השטר הראשון אשר הודה לו אביו (שו"ת תור תאמת קנה).  שלא היה באסיפת כל בני הקהלה רק איזה מהמבוררים שחרחר עמהם ריב והכעיסם (פתחי תשוב', שחו"מ, סוף שלג).  —  ואמר הפייטן:  גוזלי בתר והמלק, יקדו כהבהבי עלק, חרחר ריב וחלק, עקוד מתן חלק (ר"ש ב"י הבבלי, שבת א' חנוכה).  —  וְחִרְחֵר מתקוטטים, שסה אותם זה בזה:  ושקר לא תענה, ויתום לא תענה, ועל ריב לא תענה, לחרחר מתגרים (אזהר' לרשב"ג, בצל שדי). — ובהחלט, בלי השם ריב אחריו, *חִרְחֲרוּ זע"ז, התגרו והתקוטטו:  ולא תקנאו זה  את זה ולא תחרחרו זה עם זה ולא תביישו זה לזה (מד"ר שה"ש, היושבת).  —  וחִרְחֵר פלוני, הקים מריבות:  בכן אין להמיר ולא להתמיר, אין להרהר ולא לחרחר (ר"א קליר, שבת פרה, אין לשוחח).  ירושלם נוצרים באו לך להריב ולחרחר, הצפעוני גרם בך בהשתחות לאל אחר (סליח' ג עשי"ת, ירושלם).  ורבים מן התועים מתגאים בתעיותם ומחרחרים בהבלותם ומתחרים בספקותם (תרג' קדמון של או"ד).  ולסבה שהקונים הנז' לא רצו לתת לשמעון שאלתו שבקש מהם שיוותרו לו מזכותם בדבר אחר חרחר וערער כנגדם על פתיחת הפתח הנז' באומרו כי רוצה לסתום הפתח (שו"ת לחם רב קמא).  — °חִרְחֵר הגמל, במשמ' עשה בקצף וחֵמה, הכה, בעט:  שמועד הוא (הגמל) לנשך ולחרחר ולבעט בין הגמלים (רגמ"ה ב"ב צג.).  —  ב) °חִרְחֵר את פלוני במחלה וכדומה:  לא חרחרתים1 בחליים ולא צביתים בעונות אלא בריא אולם עשיתים בריאים כאולם (ילק' שמע', תהל' עג תתח).

—  הִתפ', °הִתְחַרְחֵר, —  התחרחר הריב, נדלק ופרץ:  וקרוב לודאי שימאנו יושבי קיורי' מלסייע ליושבי הגמונ' ועי"כ ח"ו הריב מתחרחר וביני ביני יש לחוש לתקלה גדולה (פנק' במברג ו, קובץ ע"י ז).

—  פֻע, °חֻרְחַר, מְחֻרְחָר, מְחֻרְחֶרֶת, מְחֻוּר=, —  גחלת מחֻרחרת, לוחשת:  גחל כי מְחוּרְחֶרֶת, קרב רגע סחרחרת (יוצ' ב' פסח, סדור מנוק' כ"י כזנתנסי ברומה)