* 1, פ"י, — חִרְחֵר את חלות הדבש בכַוֶרֶת, חמם אותן באש להפרישן מתוך הצוף, erwärmen (die Honigwaben); rechauffer (les rayons de miel); to heat (the honey-combs): חלות דבש מאימתי מיטמאות משום משקה ב"ש אומרים משיחרחר2 בית הילל אומרים משירסק (עוקצ' ג יא). — ועי' כַּוֶּרֶֶת.
1 עי' הערה שלקמן.
2 כך בנוסח'. ואמר הגאון: פירוש איכא דאמרי משיהרהר משיביא עשן כאלו מחרחר ריב עם [הדבורים] ופירוש [אחר] משיהרהר משיחשוב מחשבה לרדות הדבש. ע"כ. וכבר דחה הרמב"ם את שני הפרושים האלה מבחינת ההלכה ואמר: הוא מאמר לא יסכים עם העקרים. ע"כ. אבל, גם מבחינת הלשון אין הפרוש הראשון מתקבל, כי אין זה כלל דרך לשון טבעית לדבר כך, אלא כעין דרוש. והרמב"ם, בחוש הדברים שלו, ראה גם כאן את הכונה האמתית בפעל זה, ופרש: מנד יסכנהא ליכרג' עסלהא, — ובעבר': כיון שיחמם אותם (את חלות הדבש) להוציא דבשן. והנה הרמב"ם גוזר פעל זה מן חרחֻר שבמקרא, ואעפ"י שזה קצת קשה, כי עצם פרוש מלה זו עוד לא נתברר בודאות, ואפשר שלא היתה לה כלל לפנים משמ' חֹם, ועכ"פ זה חם טבעי של הגף ולא חם של אש, ואעפי"כ בכונת הפעל חרחר כאן פרושו של הרמב"ם מסכים עם טבע הדברים, כי באמת כך נוהגים ברדיית הדבש שמחממים את הצוף וע"י זה הדבש מתרכך ונפרש מתוך בית השעוה שלו.