חָרֻם
1, חָרוּם, ת"ז, — מי שחֹטמו מתחת המצח שקוע והוא יכול לכחל שתי עיניו כאחת: איש עור או פסח או חָרֻם או שרוע (יקר' כא יח)
1 בערב' משמש הפעל חַ'רַמ خرٙم במשמ' נקב את דופן הפנימי של האף. ואעפ"י שאפשר כי כך היתה הכונה בהתאר חרוּם גם בעבר', ובמשמ' זו פרשוהו רוב החדשים, אעפי"כ אין ספק כי בזמן התלמוד היתה לו הכונה הרשומה בפנים, כמו שאמרו: חרום שחוטמו שקוע (ספרא אמור מח), חרום שחוטמו שקוע וכו' יוסי אומר אין חרום אלא הכוחל שתי עיניו כאחת (בכור' מג:), ופרוש זה שבאה עליו עדות הקבלה הוא המכריע.