* 1, ש"ז, מ"ר חֲרָמִים, — נקע מלא מים: תני רבי חייא חרם2 שבין תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו (ערוב' מז:)
1 עי' הערה לקמן.
2 כך הגרסה בנוסח', וכן ברש"י ותוספ' שרצו לגזרו מן מצודות וחרמים או מן והחרים יי' לשון ים, וכן בכ"י א"פ, וכן באו"ז סי' קנא וברי"ף כ"י. אבל ברי"ף הנדפס ובראש דפו' ויניציה ובס' העתים וברוקח, חרס, בסמך בסוף (ד"ס), וכן בר"ח הנדפס. אך רגלים לדבר כי בר"ח שהיה לעיני בעלי התוספ' היה חרם במם, כי הם הביאו פרושו של ר"ח ולא העירו שהוא גורס בסמך. והנה רש"י פרש חרם זה כמו ב. חרם במשמ' מצודת דגים, וכבר הביאו התוספ' פרושו של ר"ת שפרש חרם זה במשמ' נקע מלא מים סתם, והסתייעו גם מר"ח שפרש חריץ מלא מים, וכן הרי"ף. ובגמ' כ"י מ' בפרוש חריץ מים במקום חרם שבנוסחא' (ד"ס). עכ"פ, הנוסחא' חרם מכריעות, ומשמ' בארו לנו הקדמונים, ואעפ"י שלא נתברר מקור המלה במשמ' זו יש לה זכות אזרח בלשוננו, ועי' מים.