קל לא היה נהוג בזמן הקדום.

— הִפע', הֶחֱרִים, הֶחֱרַמְתִּי, וְהַחֲרַמְתִּי, הֶחֱרַמְתֶּם, וְהַחֲרַמְתֶּם, יַחֲרִים, וַיַּחֲרֵם, נַחֲרִים, וַנַּחֲרֵם, הַחֲרֵם, לְהַחֲרִים, צווי הַחֲרֵם, הַחֲרִימוּ, — עשה חֵרֶם, נתן דבר לְחֵרֶם, במשמ' הִקְדִישׁ: אך כל חרם אשר יַחֲרִם איש ליי' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא ליי' ויקר' כז כח. והדקות עמים רבים וְהַחֲרַמְתִּי ליי' בצעם וחילם לאדון כל הארץ מיכ' ד יג. — ובמשמ' הִשְׁמִיד: והכיתם (את העמים במלחמה) הַחֲרֵם תַּחֲרִים אתם לא תכרת להם ברית ולא תחנם דבר' ז ב. ויהושע לא השיב ידו אשר נטה בכידון עד אשר הֶחֱרִים את כל ישבי העי  יהוש' ח כו. ואת כל מלכיהם (הכה יהושע) לא השאיר שריד ואת כל הנשמה הֶחֱרִים שם י מ. כל אלה ערים בצרת חומה גבהה דלתים ובריח וכו' וַנַּחֲרֵם אותם כאשר עשינו לסיחן מלך חשבון הַחֲרֵם כל עיר מתם הנשים והטף דבר' ג ה-ו. ואת עמלק הֶחֱרַמְתִּי ש"א יה כ. אם נתן תתן את העם הזה בידי וְהַחֲרַמְתִּי את עריהם במד' כא ב. והבאתים (את האויבים) על הארץ הזאת ועל ישביה ועל כל הגוים האלה סביב וְהַחֲרַמְתִּים ושמתים לשמה ולשרקה ירמ' כה ט. לך וְהַחֲרַמְתָּה את החטאים ש"א יה יח. ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר הֶחֱרַמְתֶּם אותם יהוש' ב י. לך והכיתה את עמלק וְהַחֲרַמְתֶּם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור ש"א יה ג. ואת היותר הֶחֱרַמְנוּ שם יה. כל זכר וכל אשה  ידעת משכב זכר תַּחֲרִימוּ שופט' כא יא. וישמע יי' בקול ישראל ויתן את הכנעני וַיַּחֲרֵם אתהם ואת עריהם במד' כא ג. ויכום לפי חרב וַיַּחֲרִימוּ את כל נפש אשר בה לא השאיר שריד יהוש' י לט. כי לכד יהושע את העי וַיַּחֲרִימָהּ כאשר עשה ליריחו ולמלכה כן עשה לעי ולמלכה שם א. ויכרת (יהושעּ) את הענקים מן ההר וכו' עם עריהם הֶחֱרִימָם יהושע שם יא כא. ויכו את אהליהם ואת המעינים אשר נמצאו שמה וַיַּחֲרִימֻם עד היום הזה וישבו תחתיהם דהי"א ד מא. ואל תחמלו אל בחריה הַחֲרִימוּ כל צבאה ירמ' נא ג. סלוה כמו ערמים וְהַחֲרִימוּהָ אל תהי לה שארית שם נ כו. — ובמשמ' גזר עליהם כְּלָיָה: כי קצף ליי' על כל הגוים וחמה על כל צבאם הֶחֱרִימָם נתנם לטבח ישע' לד ב. — וְהֶחֱרִים, במשמ' מעל ונגע בַּחֵרֶם: ורק אתם שמרו מן החרם פן תַּחֲרִימוּ1 ולקחתם מן החרם יהוש' ו יח. — ובמשמ' *הכריז חֵרֶם על איש: מנדין לאלתר ושונין לאחר ל' ומחרימין לאחר ששים מו"ק טז.. אמרו (אחי יוסף) נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו כלבו, בשם מדר' אגדה. גזרנו ונדינו והחרמנו על כל איש ואשה הקרובים או הרחוקים אשר יביא את חברו בדיני גוים נוסח' תקנ' לר"ת, שם קיז. וכן אם ראו בית דין להחרים לזה לכתחלה ולהחרים מי שיאכל עמו ושותה עמו או מי שיעמוד עמו בארבע אמות מחרימין כדי לייסרו רמב"ם ת"ת ז יג. עכשו נהגו להחרים ולהשביע על דעת המקום ועל דעת הקהל משפ' החרם לרמב"ן, בסוף כלבו. ועכשו שהנהיגו אבות לומר מחרימין אנו ומשביעין שלא יעשה אדם דבר פלוני וכל העובר ועושה ארור הוא שם. כגזרת עירין ובמימר קדישין אנו מחרימין ומשביעין ומנדין ומשמתין ומקללין ומאררין על דעת המקום ועל דעת הקהל כלבו, סי' קלט. בני העיר שמחרימין פורעי המס כל מי שלא יבא לזמן פלוני ויפרע שו"ת הרא"ש ו. ר"ג החרים על הנושא את אשתו אבל ביבמה לא החרים וכן בארוסה וכו' ולא החרים אלא עד סוף האלף החמשי שו"ע אה"ע א י. תקנת חכמים היא שרשאי כל אדם להחרים בבית הכנסת על כל מי שיודע לו עדות שיבא ויעיד לבוש כח. — והחרים על עצמו: ובעת שנחשד (בדבר עברה) החרים על עצמו אם עשה זה המעשה כלבו, בשם ר"י אלפסי. 

— הָפע, הָחֳרַם, יָחֳרַם, —  שהחרימוהו, שהשמידוהו: זבח לאלהים יָחֳרַם2 בלתי ליי' לבדו שמות כב יט. — ובמשמ' הקדישוהו לשמים וכדומה: כל חרם אשר יָחֳרַם מן האדם לא יפדה ויקר' כז כט. — והרכוש וכדומה יָחֳרַם, ילקח מבעליו ויעשוהו חרם: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יָחֳרַם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה עזר' י ח. — *וָיְחָרַם האיש, והוא מָחֳרַם, מוחרם, שהטילו עליו חֵרֶם דתי: מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו מו"ק טו.. שעל דעת כן הוחרם מתחלה משפ' החרם לרמב"ן, בסוף כלבו. שאסור לאכול ולשתות עם המנודה או המוחרם שו"ע יו"ד שלד ה. האיש העושה הרע הזה וגם העדים אשר המציאו עצמם לעדות קידושין יהיו מוחרמים ומנודים בשני עולמות תקנ' הקהל' שנת שפ"ג, כנס' ישרא' ב, לקוט'. 

— קל, °חָרַם: שהלכו (כל השבטים) ונפלו על פניהם ארצה לפני ארון ברית יי' ועשו תשובה גדולה וחרמו שיהא כל ישראל עולים אחריהם ועשו שבועה מקטן ועד גדול פרקי ר"א לח. כל נדרים ואסרים וחרמים ושבועות וקיומים שנדרנו ושאמרנו ושחרמנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשנו בשבועה מיום הכפורים שעבר עד יום כפורים הזה הבא עלינו בכלן חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים אם נדר נדרנו אין כאן נדר וכו' אם חרם חרמנו אין כאן חרם רסע"ג, נוסח כל נדרי, בסוף כלבו. — ועי' נדּוּי.