, ש"ז, — שֶׁמֶשׁ, Sonne; soleil; sun : המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון האמר לַחֶרֶס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם (איוב ט ו=ז). — ואמר המשורר: אמרו לאיש צבע שער לחיו אדום עלי ציץ הוא כמו חרס1 (רמב"ע, תרשיש ה).  צביה בעלת פנים כשמש ומתן דק עלי ירך מאד עב, בעת יעל עלי זהר באפה עשן בשם עלי חרס ראה עב (שם ד).  אבל ארוץ אני לקראת תבונה, בעוד חיין כרוץ גלגל וחרסו, ודע כי לא אנוש יקנה תבונה, כאיש יקנה מעט כסף בכיסו (רשב"ג, בחר מהחלי).