ב. חרץ

1, ממנו ב. חָרוּץ, א. חָרַץ, *ג. חָרִיץ, °חֲרִיצָה.



1 אמרו החכמים הקדמונ' כי עקר משמ' של שרש זה בלשונ' השמיות היא תנועה, והחדשים אמרו שמשמ' היא חתך ותפר, וכן באשור' וארמ', וגם בערב' משמש שרש זה במשמ' דומה קצת למשמ' בעבר' בענין סריטה על העור וכדומה.

חיפוש במילון: