ב. חָרַת
*, פ"ע, בינ' חָרוּת, — שנהיה כמו *חָרוּת, כמו עלה הדקל: ניטלה האם שלו וחרותה1 בידי שמים (חול' ג ב). חרותה בידי אדם פסולה (תוספתא שם ג ו). איזוהי חרותה כל שצמקה ריאה שלה (גמ' שם נה:).
1 כך בנוסח', וכן במשנ' שבגמ' ירוש', וכן בגמ' בבלי (שם נה:), וכן באלפסי וכו'. אך בערוך ובכ"י: חרותא חירותא (ד"ס). והגמ' בעצמה פרשה את המלה, והוסיף הערוך: ראתה הברד או שמעה הרעם ופחדה ונתיבשה הריאה כשרה אבל ראתה בהמה אחרת שנשחטה וכיוצא בזה ופחדה ויבשה הריאה שלה טרפה.