פ"ע, עת' יֶחְשַׁךְ, יֶחְשְׁכוּ, — היה חֹשֵׁךְ, finster dunkel sein; être obscur; be dark:  ויֵאמר להמקום שנסתלק האור ממנו:  ויכס (הארבה) את עין כל הארץ וַתֶּחְשַׁךְ הארץ (שמות י יה).  והגוף המאיר כשכּבה אורו:  כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חָשַׁךְ השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו (ישע' יג י).  אור חָשַׁךְ באהלו ונרו עליו ידעך (איוב יח ו).  יֶחְשְׁכוּ כוכבי נשפו יקו לאור ואין (שם ג ט).  —  ובמליצה, חָשַׁךְ היום:  וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׁךְ היום בשברי שם את מטות מצרים (יחזק' ל יח).  —  ובהשאלה להעינים, חָשְׁכוּ העינים, חדלו לראות, ובמליצה בענין צער ויגון:  על זה היה דוה לבנו על אלה חָשְׁכוּ עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכ' ה יז-יח).  תֶּחְשַׁכְנָה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד (תהל' סט כד).  ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו (ברכ' יז.).  — ובמשמ' העקרית, כשהעינים קמות מזקנה:  ובטלו הטחנות כי מעטו וְחָשְׁכוּ הראות בארבות (קהל' יב ג).  —  ובלשון נקבה חָשְׁכָה, נעשה חֹשֶׁךְ:  לכן לילה לכם מחזון וְחָשְׁכָה1 לכם מקסם ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום (מיכ' ג ו).  — ומצוי שמוש זה בתלמוד:  לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך (שבת ד ב).  מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך לו והיה מכיר אילן או גדר (ערוב' ד ז).  מאימתי מברך משתחשך לא בירך משתחשך מברך כל הלילה (תוספתא ברכ' ו י).  מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך וחשכה לו ולן חוץ לעיר (ערוב' מה.).  ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך (פסח' קב.).  — ובהשאלה במשמ' שחור, חשכו הפנים, נעשו שחורים, כהים:  חָשַׁךְ משחור תארם לא נכרו בחוצות (איכ' ד ח).  ר"ח בן אנטיגנוס אומר (מרוח אשך הוא) כל שמראיו חשוכים (בכור' ו ה).  — ואמר הפיטן:  אבלה נפשי וחשך תארי, בית תפארתי נשרף ביד הארי (שחרית לצו"מ, אבלה).  — ובמליצה, *חָשַׁךְ העולם בעדו, היה בצרה גדולה:  כל אדם שמתה אשתו בימיו חשך עולם בעדו (סנה' כב.).  אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי (ע"ז ח.).

—  הִפע', הֶחְשִׁיךְ, יַחְשִׁיךְ, וְהַחֲשַׁכְתִּי,  — א) פ"י, הֶחְשִׁיךְ את היום וכדומה, עשה שֶיחשך:  עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה2 הֶחְשִׁיךְ (עמוס ה ח).  והבאתי השמש בצהרים וְהַחֲשַׁכְתִּי לארץ ביום אור (שם ח ט).  תנו ליי' אלהיכם כבוד בטרם יַחְשִׁיךְ3 ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף (ירמ' יג יו).  —  ובהשאלה, הֶחְשִׁיךְ עצה וכדומה:  מי זה מַחְשִׁיךְ עצה במלין בלי דעת (איוב לח א).  החשכת עצה שנטלתי למעלן (פסיק' רבתי, אחרי מות).  — *והחשיך את העינים:  הוא מלאך המות שמחשיך עיניהן של בריות (ילמדנו חקת, בערוך).  זו מדי שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה (מד"ר שמות נא).  —  ב) פ"ע, הֶחְשִׁיךְ כמו חָשַׁךְ, נהיה חשך:  שלח חשך וַיַּחֲשִׁךְ ולא מרו את דבריו (תהל' קה כח).  גם חשך לא יַחְשִׁיךְ ממך ולילה כיום יאיר (שם קלט יב).  —  *הֶחְשִׁיךְ לו, נעשה חשך, שקעה חמה ובא הלילה:  מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי (תוספתא שבת יח א).  —  ובמליצה, במשמ' °בא זמנו למות: וכבוא שמשו יניח כל רכושו לאכזרי ומי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי ואוהב כסף לא ישבע כסף ואתה מאומה לא תשא בידך כאשר תלך (מלחמ' החכמה והעשר ד:).  —  ג) *הֶחְשִׁיךְ פלוני במקום, שהה שם עד הלילה:  מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי (שבת כד א).  כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו (שם כג ג).  אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור (שם).  מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה (שם ד).  למלך שהוא דן על הבימה ומחשיך והיו בניו מחשיכין אצלו (מכי' בשלח, פתיח').  המוצא ספר בשדה יושב עליו ומשמרו מחשיך עליו נוטלו ובא לו (תוספתא ערוב' יא יה).  ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה ומחשיכין על התחום למחר משכימין ובאין (גמ' שם נא:).  לא יהא אדם מחשיך בדרך ולא יצא כשהוא מבושם (דא"ז ו).

 — נִפע' °נֶחְשַׁךְ, — נהיה חשך:  חשכו מאורות וגם שחקים וכל דרך מאד נֶחְשַׁךְ סתום לפניך, כי השחקים מאד זורו ואספו לאורם לפני כל שאון על רוב יגוניך (ר"א קליר, קינ', ציון).  תועלתה (של הנפש) בהכנסה בתוך גוף האפול והנחשך (מ' די ליאון, הקד' נפש החכמ').

—  נִתפ', *נִתְחַשֵּׁךְ, —  נִתְחַשְּׁכוּ העינים, חדלו מראות:  אלו עינים של האדם שהם ראים את העולם ובשעת  זקנתו יתחשכו (הוספ' ב לאדר"נ נוסח' א).  —  °והתחשך, נעשה חשך, סר האור ממנו:  כפי מה שירבה (האדם) להסתבך בעניני העולם כך מתרחק מן האור העליון ומתחשך יותר (רמח"ל, דרך ה' ד ה).