1, ש"נ, —כמו חַת: כלם חללים נפלים בחרב אשר נתנו חִתִּית2 בארץ חיים יחזק' לב כג. כי חִתִּית גבורים בארץ חיים שם כז. כי נתתי את חתיתו3 בארץ חיים והשכב בתוך ערלים שם לב. איך אבדה נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו4 חִתִּיתָם4 שתי הפניות להערה אחת. הערת פ.ב.י. לכל יושביה שם כו יז. אשר נתנו חִתִּיתָם בארץ חיים וישאו כלמתם את יורדי בור שם לב כד. אשר ירדו את חללים בְּחִתִּיתָם מגבורתם בושים שם ל. — והשתמשו במליצה זו אח"כ כדבור קבוע לתקיפים בכלל שמטילים אימה על החלשים: המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם5 בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגן ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות ר"ה יז.. — *וחתיתו של דרך וכדומה: חתיתה של דרך נפלה עליו (על נבוכדנצר) מד"ר איכה, פתיח'.
1 מן ב. חתת, ואין במקרא חבר למשקל זה אלא גִּתִּית, ומנע"י ציצית. בערב' הַדִיד ھدِيد ועי' הערה לקמן.
2 לא באה מלה זו בשום מקום אחר במקרא זולתי במקומות המובאים כאן, שכולם הם אצל יחזקאל. ואעפ"י שבקצת פסוקים יש לחשד כי הנוסחה קצת משובשה,בכ"ז בכלל אין לפקפק בעצם המלה וגם בצורתה, ועכ"פ בזמן חכמי התלמוד קראו בודאי את החית חרוקה, כי כך הוא הכתיב בגמ' ר"ה במקום המובא בפנים, יוד אחרי החית, ואין שנוי בזה בכל הדפו' וכ"י. ולפי הענין בכל אלה הפסוקים ברור הוא שהכונה בהשם חתית האימה שמפיל התקיף על החלש ממנו, ובמשמ' אימה ופחד תרגמו השבעים והירונ', רק הפשיטא תרגמה במשמ' תברא, ר"ל שבר. ונראה שבמשמ' אימה פרשו בעלי התלמוד שהשתמשו במליצה זו לפרנס המטיל אימה יתרה על הצבור, וכן פרשו המפרשים הקדמונ' והאחרונים. ומשמוש מליצה זו בגמ' בתוך דבר הלכה, שעפי"ר אין מליצות נהוגות בסגנון ההלכות, נראה כי מליצה זו, נתן חתית בארץ חיים, היתה כ"כ מצויה בדבור הפשוט ושגורה בפי כל, שנכנסה אפילו בסגנון היבש של ההלכה, מפני הגון המיוחד שכבר קנתה לה מליצה זו בלשון הדבור, ועי' הערה לשרש חתת. וכבר הביא גזנ' דמיון למלה זו מערב' בשרש הדּ ھدّ והשם הדיד, תהדיד, שעקר משמע' הוא קול אדיר וחזק כמו קול רעם, והקול הנשמע מהארץ בעת רעש, וכמו"כ קול בנין נהרס, וכדומה, ובהשאלה איום וגזום והטלת אימה של אדם בספור כחו וגבורתו, ועי' עוד שרש [[הפניה: ב. חתת.
3 נמסר: חתיתו כתיב חתיתי קרי. ויש מגיהים נתן במקום נתתי.
4 לפי היוני נתנה חתיתה.
5 ופרשו שם בגמ': ושנתנו חיתיתם בארץ חיים אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים.