*, ש"נ, מ"ר חֲתִימוֹת, — שה"פ מן חָתַם, א) כתיבת השם: כתבו (את הגט) במחובר (לקרקע) תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ר' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש (גיט' ב ד).  אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני (ירוש' כתוב' ב כו ג).  ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים (שם).  אימתי עשו אותו כשנים בזמן שהוא מעיד על הכתיבה ועל החתימה (שם גיט' ב מד.).  כתיבה בשנים וחתימה בשנים חתימה בשנים כחה מיופה וכתיבה בשנים אין כחה מיופה (שם).  ג' שישבו לקיים את השטר שנים מכירין חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר (כתוב' כא:).  דיינין המכירין חתימות ידי עדים אינן צריכין להעיד בפניהם (שם). — ובהשאלה, חֲתִימַת זָקָן: שיצא (יוסף) בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן (ב"מ לט:).  שאין בן סורר ומורה אלא בחתימת  זקן התחתון (יבמ' פ.). — ב) חתימת ספר וכדומה, הדברים האחרונים שלו, חִתּוּם: בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא ואמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימתו (פסח' קד.).  החתימה היא גבול ותכלית מלאכותי מכל מה שנאמר (נופ' צופים ה).  הראה בשתי חתימות המזמורים האלה שהוא מדבר על תכלית הצדיקים והרשעים (מלמד התלמיד', נצבים). — ג) סגירה ואטימה, Verstopfung; obstruction : הרואה קרי בקיסם וכו' אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה (נדה כב.).  אמר שמואל זב צריך כחתימת פי האמה (שם מג:).