פ"י, טֹבֵל, יִטְבֹּל, יִטְבְּלוּ, יִטְבְּלֵנִי, — טָבַל דבר במים וכדומה, השקיע את הדבר קצת בתוך המים, eintauchen; immerser; immerse: וְטָבַל הכהן את אצבעו בדם ויקר' ד ו. ולקח אזוב וְטָבַל במים במד' יט יח. ולקחתם אגדת אזוב וּטְבַלְתֶּם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף שמות יב כב. ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וְטֹבֵל בשמן רגלו דבר' לג כד. גשי הלם ואכלת מן הלחם וְטָבַלְתְּ פתך בחמץ רות ב יד. ויקרבו בני אהרן את הדם אליו וַיִּטְבֹּל (אהרן) אצבעו בדם ויקר' ט ט. וישלח (יונתן) את קצה המטה אשר בידו וַיִּטְבֹּל אותה ביערת הדבש ש"א יד כז. ויקח המכבר וַיִּטְבֹּל במים ויפרש על פניו מ"ב ח יה. ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים וַיִּטְבְּלוּ את הכתנת בדם בראש' לז לא. אז בשחת תִּטְבְּלֵנִי ותעבוני שלמותי איוב ט לא. — וכמו פ"ע" וירד (נעמן) וַיִּטְבֹּל בירדן שבע פעמים מ"ב ה יח. — ובתו"מ, פ"ע: לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם שבת ו א.  ותינוק שאין בו דעת האשה מסעדתו ומזה ואוחזת לו במים והוא טובל ומזה פרה יב י. מעשה בר' יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכפורים ירוש' ברכ' ג ו ג. טבל ועלה בעלייתו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה פסח' ז:. נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יוה"כ בעל קרי טובל והולך כל היום כולו רבי יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אין הוא יכול לטבול יומ' פח.. — ופ"י: עושה הוא את מי המלח וטובל בהן פיתו ונותן לתוך התבשיל שבת יד ב. — ואת הקלמוס בדיו וכדומה: הטובל קולמוס לא יתחיל אותיות השם מס' סופר' ה ו. — טוֹבֵל, עי'  זה הערך. 

— נִפע', נִטְבַּל, — שטבלו אותו: ורגלי הכהנים נשאי הארון נִטְבְּלוּ בקצה המים והירדן מלא על כל גדותיו יהוש' ג יה. בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו ישראל את הירדן וכשסבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו וכיון שניטבלו רגלי הכהנים במים עמדו מי הירדן במקומן תוספתא סוט' ח ב-ג. 

— פִע', *טִבֵּל, מְטַבֵּל, — כמו קל בנחץ הפעולה: החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא כדרכו שבת יד ד. הביאו לפניו (הירקות) מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפר את הפת פסח' י ג. אפילו לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו ב"מ סח:. רשאין פועלין לטבל פיתם בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה שם פט.. שבכל הלילות אין אנו מְטַבְּלִין1 אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים סדר הגדה של פסח. 

— הִפע', *הִטְבִּיל, — כמו טִבֵּל: ספק חשכה ספק אין חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים שבת ב ז. הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי את שדרכו להטביל יטביל (את שדרכו) להגעיל יגעיל ע"ז ה יב. המפרק את המטה להטבילה והנוגע בחבלין טהור כלים יט א. שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים פסח' י ד. אין מטבילין חמין בצונן ולא צונן בחמין מקוא' י ו. כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאלו לא טבל שם. השמש מטביל בבני מעיין ונותנן לפני האורחים פסח' קז:. והפשיטוני את כותנתי והטבילוני לאכול בתרומה כתוב' כו.. לא גיירום  ולא הטבילו אותם מד"ר רות, וישאו להם. 

— הָפע', °הֻטְבַּל, הוטבל, — שהטבילוהו, בפרט לשם נצרות: כי שלשים שנה היה דר במצרים והיה שרוי בטומאה עד שהטבילו יואניש בירדן לטהרו וכן הוא בלשונם והרי המטביל טוב מן הנטבל כי הוא הקריבו לטבילה וכשהוטבל נפתח השמים נסתור הכומר 7.