טְבִיעוּת
*, ש"נ, — טְבִיעוּת הָעַיִן, הפעולה לטבֹע העין בדבר ולהכירו: איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות העין זה המקפיד על חלוקו להופכו (שבת קיד.). וכל זה צריך עיון וטביעות עין (שו"ת רלב"ח קיד.). — ובהשאלה גם בקול: ואם סתם בני אדם מכירין כן מה יהיה ביצחק החכם והבקי להכיר בין בניו שתהיה לו באמת טביעות 1 בקול (רמב"ן בראש' כז יב).
1 המקור לזה בגמ' בארמ', והעיר בעל הכריתות וז"ל: מצינו טביעות עין על השמע בלשון תלמוד בגיטין דף כג דקאמר סומא היאך מותר באשתו אלא בטביעות עינא דקלא.