טְבִיעוּת

*, ש"נ, —  טְבִיעוּת הָעַיִן, הפעולה לטבֹע העין בדבר ולהכירו: איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות העין זה המקפיד על חלוקו להופכו (שבת קיד.).  וכל זה צריך עיון וטביעות עין (שו"ת רלב"ח קיד.).  — ובהשאלה גם בקול: ואם סתם בני אדם מכירין כן מה יהיה ביצחק החכם והבקי להכיר בין בניו שתהיה לו באמת טביעות 1 בקול (רמב"ן בראש' כז יב).



1 המקור לזה בגמ' בארמ', והעיר בעל הכריתות וז"ל: מצינו טביעות עין על השמע בלשון תלמוד בגיטין דף כג דקאמר סומא היאך מותר באשתו אלא בטביעות עינא דקלא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים