*, פ"י,  —  טִגּן דבר בשמן, בשל אותו היטב בשמן, gar machen; frire; fry, roast : הצולה והמטגן השולק והמעשן (ירוש' שבת ו י:).  אופה אותה ואחר כך מטגנה (שם שקל' ז נ ד).  שלקו (את הקור) וטגנו (ערוב' כח:).  מיד נטלוהו (את הבן הראשון של מרים) ונתנוהו בתוך הטיגן וטגנו אותו (פסיק' רבתי מג).  בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת (רש"י מנח' נ:).  עיסה שבלילתה עבה כעיסת לחם גמור המתגלגלת בידים וטגנה במחבת בשמן (ברכ' הנהנ' ב יב).   —  ובהשאלה, צער את פלוני ועִנָּה אותו: אמר הקב"ה ליהודה אין לך בנים ואין את יודע צערן של בנים את טיגנת מעיו של אביך והטעית אותו ואמרת לו חיה רעה אכלתהו (אגד' בראש' נט).

—  פֻע', * טֻגַּן, מְטֻגָּן, מטוגן, — שטגנו אותו: הנודר מן המבושל וכו' מהו שיהא מותר במטוגן (ירוש' נדר' ו לט ג).  הסופגנין עשויין כספוג והדובשנין מטוגנין בדבש (רש"י פסח' לז.).  שהמנחות מטוגנות בשמן (תוספ' ברכ' לז:).  אגוז המטוגן בדבש (הלבוש או"ח רב יג).  שאינה ממולאת בפירות וכיוצא בהם אלא בגבינה ומטוגנת בחמאה או בבשר ומטוגנת בשומן (ברכ' הנהנ' ב יב).  —  ואמר המליץ: ושירותי כאור שמש והם כעב תעופינה וברננה ובנגינה, מליצתי מהוגנה מתוקה היא כצפיחית אשר בדבש מטוגנה (רמב"ח, הקד' דרכי נעם).

—   נִפע', °נִטְגַּן,  —  כמו טֻגַּן: מעשה היה בהר בדגים שניטגנו במחבת בשמן ונמצא בין קרבי הדגים שרץ קטן (רשימ' כ"י קמרידש 87).  כיון שנטגנין בשמן כנתבשלו דמי (תוספ' ברכ' לז:).  אבל אם משימים לתוך הקדירה שנטגנים בתוכה הרבה שומן הצף ע"פ החלב ה"ז כמין בישול גמור (ברכ' הנהנ' ב יב).