טגן

* 1,  ממנו *טִגּוּן, *טִגֵּן, *טִיגָן.



1 גם בסור' וערב' נמצא שרש זה במשמ' שיש לו בעברית.  אבל, כבר חשבוהו הערבים בעצמם בין המֹעַ'רב, ר"ל מלות הזרות שנהיו לערביות, והביא אבו מנצור אלג'ואליקי בהמֹערב בשם אבן דריד כי המלה טיגן לקוחה מפרסית.  אך הערבים מדברים בה (מערב דף 100).  והעקר שמקורה ביונית.

חיפוש במילון: