* 1, ש"ז, — קשת מחֻדדה: ה' שערים היו להר הבית וכו' טדי2 מן הצפון לא היה משמש כלום מדות א ג . יוצא והולך לו בטדי שם ט. כל השערים שהיו שם היו להם שקופות חוץ משער טדי שהיו שם שתי אבנים מוטות זו על גבי זו שם ב ג.
1 עי' הערה לקמן.
2 כך ד אחרי ט ברוב נוסח' הדפוס, וכך ר"ש בפרוש: טדי בדלת. ובקצת נוסח' טרי בריש. ולא בא לנו בקבלה שום פרוש קדמון למלה זו. הערוך הביא השם הזה ולא פרשו, וכן הרמב"ם והר"ש ושאר המפרשים. רק הרא"ש כתב: טדי לשון גובה כדתנן לקמן כל השערים שהיו שם היו להן שקופות חוץ משער טדי שהיו שם ב' אבנים מוטות זו על זו כזה ∧ והיה הגובה באמצע. ע"כ. והנה אין זו אמנם אלא השערה, ויש לפקפק ולשער כי טדי הוא אולי שע"פ כמו חולדה וקיפונוס הנזכרים שם. אבל, שום מסורה ע"ד איש ששמו טדי ג"כ לא נמסרה לנו, ומבחינה הלשונית אין מניעה להניח מציאות שרש טדי בעברית, הואיל ושרש זה בעצמו ישנו גם בערב' טדו طدو, ופרשוהו המלונים הערבים במשמ' חזק וקבוע, ואמרו שהוא מסורס מן וטד وطد בערב', ושרש זה משמש בערב' במשמ' חזק וקבוע, וגם משמש במשמ' הנחת אבן בפי מערה, וגם במשמ' הר גבוה, וכן משמש בערב' השרש טוד طود במשמ' של הר גבוה, עי' הערה לערך טיד. מכל זה נראה כי אין עצם הצרוף הזה זר לרוח הלשון המזרחי, ובאין פרוש מסור להמלה טדי, כדי הוא הרא"ש לסמוך עליו ולקבל פרושו שיש לו עכ"פ סמך מצורת השער ההוא שמבואר בפרוש במשנה בעצמה. — ועי' עוד ערך טיד.