ב. טֹהַר

* 1, ש"ז, — כמו צֹהַר, גב העליון של כלי:  הזה על טהרו2 של מזבח ז' פעמים ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון (יומ' ה ו).  ארבעה חלות צריכות ג' ג' קנים וכו' התחתונה אינה צריכה כל עיקר לפי שמנחת על טהרו של שולחן (מנח' צז).



1 בערב' ט'הר ظَھْر.

2 ושאלו בגמ' שם נט.: מאי טהרו אמר רבה בר רב שילא פלגי שמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגיה דיומא וכו' אלא אמר רבה בר רב שילא על גלויי דמזבח כדכתיב ועצם השמים לטוהר.  ע"כ.  והנה שני הפרושים האלה אינם אלא דרשה, כי לא במשמ' חצי ולא במשמ' גלוי תגזר לשון טבעית מלה על סמך מליצה כזאת, וברור הוא כי בימיהם אעפ"י שהיתה ידועה כונת המלה כבר נשתכח עקר משמעתה, כי מלה זו יצאה כבר במקור נדפס 'כר' מהשמוש הרגיל במשמ' העקרית שנשארה עוד בלשון ערבית בתקף השמוש המצוי, כמו שרשום בהערה למעלה, וכמו שאמרו שם עוד:  יהיב על גגו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים