ש"נ, בכנ' טָהֳרָתוֹ, — כמו טֹהַר: ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טָהֳרָתוֹ וראהו הכהן וכו' (ויקר' יג לה-לו). זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בְּטָהֳרָתוֹ (שם יד לב). וישמרו משמרת אלהיהם ומשמרת הַטָּהֳרָה (נחמ' יב מה). כל לבבו הכין לדרש האלהים יי' אלהי אבותיו ולא כְּטָהֳרַת הקדש (דהי"ב ל יט). — ובתו"מ: משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה וכו' כיצד מעבירין על טהרת העזרה מטבילין את הכלים שהיו במקדש ואומרין להן הזהרו שלא תגעו בשלחן ובמנורה ותטמאוהו (חגי' ג ז-ח). משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות (סוט' ט טו). זריזות מביאה לידי נקיות ונקיות מביאה לידי טהרה וטהרה מביאה לידי פרישות (שם). ומביאין קרבן טהרה ואומרים אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך (נזיר ח א). דם עכו"ם ודם טהרה של מצורעת (נדה ד ג). ועל כל דבר ודבר של טהרה (היה סומכוס אומר) ארבעים ושמונה טעמי טהרה (ערוב' יג:). שמא יהא רגיל אצלו ויאכילנו דברים טמאין בימי טהרתו (שבת יג.). ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים (יומ' כג.). לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה (מו"ק ט.). הכדור והאמום והקמיע וכו' טמאין וטהרתן במה שהן (סנה' סח.). לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה (קדוש' מ:). אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה (ב"מ פז.). וכלם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה בשירה ובזמרה (תפי' שבת יתברך). — ומ"ר טְהָרוֹת1, טַהֲרוֹת2, ההלכות בעניני טהרה: דיני ממונות הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול דיני נפשות מתחילין מן הצד (סנה' ד ב). כלל אמרו בטהרות כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסל מאוכל הכלב (טהר' ח ו). מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלם והיתה נקובה כשפופרת הנוד והיו כל הטהרות שבירושלם נעשות על גבה (מקוא' ד ה). ואין נשאלין לעם הארץ על טהרותיו (תוספתא דמאי ב כד). — ובהשאלה, °טַהֲרַת החשבון, גמירת החשבון: ואחר טהרת כל חשבונותם נמצא ביניהם שנתפרע ממנה מכל מזונותיה עד היום ההוא עד פרוטה אחרונה (שו"ת תורת אמת כג). ואחר טהרת כל חשבונותם נמצא שנתפרע ראובן מאחותו ממזונותיה (שם). — °טַהֳרַת הלשון, בלי תערובת מלים שאינן ממקור הלשון, שאינן לפי חקי הלשון: כי נמעטו ונצערו אוהבי לשון הקדש בדור יתום הזה ואין מחזק את ידי המחבר ספר על טהרת הלשון ההוא (הקדמ' מא"ג, הצרפת' ברוסיה).
1 כך הנקוד במשנ' מנוק' כ"י פרמה, וכן בקטע' הנדפסים (REJ 1887, Janv.273), וכן מנוקד בספ' הפזמ' של התימנ'. וכן גם בכר (ZDMG 63, 207).
2 קריאת ספרדים ואשכנזים.