קל לא נמצא במקורות הקדומים.

― הִפע', יַצְהִירוּ, ― א) הִצְהִיר פלוני, עשה יִצְהָר, שמן: בין שורתם יַצְהִירוּ1 יקבים דרכו ויצמאו (איוב כד יא). ― ובסהמ"א: צמח נו"ק אשר יצהירו ממנו שמן (ר"ש בלוך, שבילי עולם ב, ארץ כוש, ד:). ― ב) *הִצְהִיר הַשְֶׁמֶשׁ, הגיע למקומו בצהרים, ואמר בן סירא: שמש מביע בצאתו חמה מה נורא מעשה יי' בהצהירו ירתיח תבל לפני חרבו מי יתבלבל (ב"ס גני' מג ג). ― ג) °ובמשמ' האיר והבריק: ושחלת, שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן (רש"י, שמות ל לד). זו פדחת, המצח שהוא חלק ומצהיר יותר מכל הפרצוף (הוא, שבת קנא:). וכשהוא (הירח) מתרחק מן החמה כמהלך הלבנה בחדש אז מצהיר מהאור הנשפע עליו מן החמה (ר"י גיקטיליה, גנת אגוז ב, אמשט', נא:). ― ואמר המליץ: החכמה תאלף בניה ותצהיר לכל משכיליה (ב"ז, ב"ס ד י). פה כל צפור כנף בין שורותם יצהירו, מבין עפאים יתנו קול יתרועעו אף ישירו (ר"י סטנוב, דברי ריבות, ב.). ― ד) *וכפ"י, עשה שיאיר ויבריק2: וראשית שמנים ימשחו וכו' זה שמן אנפיקנון שהוא משיר את השער ומצהיר את הגוף (ר' ינאי, מד"ר ויקר' ה). ― ובסהמ"א: ובעת ההיא מתיקר' ותתיפה ומתהדרת בהדרת גאון עוז תוקף הדרתה ואז העליון יסגלנה להצהיר זיוה להכניס' בהדרת זוהר ולצוררה בצרור החיים (ס' אורח' צדיקים, שער השמחה). (לחם העדשים) ממעט את הדם וממעיט את המרירה ודוחה את הירקון ומצהיר את הפנים (אסף 33). ― ואמר הפיטן: יה טהיר טומאת טינוף דמינו, ותלבין ותצהיר צואת אודמינו (ינאי, אורחות טהורות, קרוב' לס' ויקר', זולאי, קנו). סבר לרוששי, צר בפור ששי, ועלה ואששי, בהצהיר עששי (ר"א קליר, אספרה אל חק, קרוב' לפורים). ובערפל, מקום אפל, הלא יכפיל להאירה, ובסביבו, בתוך רכובו, יקר נצה להצהירה (שלום, שמך לעד, אופן הפסקה ב). תשא חטאינו כשלג וכצמר תצהירה, כאז על יד שלוח ביד איש עתי המדברה (אליעזר ברבי נתן, אכפרה, סליח' מוסף יוה"כ). עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר לעולמים, פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים, צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים, יי' אלהי ישראל הבה תמים (משה, כל מקדש, זמיר' ליל שבת). ― ה) °והצהיר, את הדין, הוציא אותו לאור, ואמר הפיטן: המלא על צאצאימו רחמים, דיננו הצהר ולא נצא נכלמים (שמעון בר יצחק, תמים פעלך, יוצ' ב ר"ה). דרכי טובך לא תחדיל לעמוסים, דינם הצהר כצהרים להשים (יי אלהי הצבאות, סליח' שחר' יוה"כ). דורשי קרבתך בלב קרוע ורתוח, דינם הצהר צדק קבל כנתוח (שלמה, אורח צדקה, סליח' מנח' יוה"כ). ― ו) ובמשמ' באר ופרש3: ואסור לאכול לאחר הביעור, א"א בחיי ראשי לא האיר ולא הצהיר מהו הביעור האוסר על כל אדם (השגות הראב"ד על הרמב"ם, שמיטה ויובל ז ג). ― ז) בזמן החדש התחילו להשתמש בפעל זה במשמ' הוציא מפיו בפרוש, erklären; declarer; to declare. 

― קל, °צָהַר, ― האיר, הזהיר, ואמר הפיטן: כן צדקה מלולו צוהרים מחלק חבלו (יהודה בירבי מנחם, אמרת רנן, יוצ' לשמח"ת, מחז' איטל' ב, קפט.). ― וההלכה צוהרת, היא מאירה וברורה4: אין הלכות כלאים צוהרות ומאירות לכם (רש"י, קידוש' לט., ד"ה לא צהריתו). ― ובינ' פעו', צָהוּר, הלכה צהורה, כמו צָהִיר, צְהִירָה: תו אכלו כו', בואו ולמדו הלכות צהורת5 מרווחות אצל רבא (רש"י, ב"ב, כב.).

― פִע', °צִהֵר, ― כמו הִפע', ואמר הפיטן: ציהרתי לך ערבית ושחרית, לצאת ולשום לך שאירית (ינאי, אסירי תקותך, קרוב' לס' בראש', זולאי, ה). פדית בלהבות אש אשר חצב קולך, צהרת אור מקבלי לא יהיה לך (שמעון בר יצחק, אילת אהבים, יוצ' ב שבועות).