פ"ע, טָהֲרָה, טָהֵרָה, אֶטְהַר, תִּטְהֲרִי, טְהָר, — טָהֵר פלוני, היה טָהוֹר, בכל המשמעות של התאר, -rein s.; être pure; be: במים יובא וטמא עד הערב וְטָהֵר (ויקר' יא לב).  וכפר עליו הכהן (על המצורע שנרפא מצרעתו) וְטָהֵר (שם יד כ).  ואם טָהֲרָה (האשה הזבה) מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תִּטְהָר (שם יה כח).  לפני יי' תִּטְהָרוּ (שם יו ל).  וכפר (הכהן) עליה וְטָהֲרָה ממקר דמיה (שם יב ז).  הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יִטְהָר (במד' יט יב).  הלא ארחץ בהם (בנהרות דמשק) וְטָהָרְתִּי וכו' כי אמר אליך רחץ וּטְהָר וכו' וישב בשרו כבשר נער קטן וַיִּטְהָר (מ"ב ה יב-יד).  וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וּטְהַרְתֶּם ואחר תבאו אל המחנה (במד' לא כד).  אוי לך ירושלם לא תִטְהֲרִי אחרי מתי עוד (ירמ' יג כז).  תחטאני באזוב וְאֶטְהָר תכבסני ומשלג אלבין (תהל' נא ט). האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יִטְהַר גבר (איוב ד יז). 

— פִע', טִהֵר, טִהַרְתָּ, טִהֲרָה, טַהֵר, טַהֲרִי, טַהֲרֵנִי, יְטַהֲרֵם, — עשה שפלוני יִטְהָר, החליט שפלוני טָהוֹר, reinigen; purifier; purify: וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וְטִהַר את הנגע (ויקר' יג יג), ר"ל יחליט כי הנגע טהור. והנה לא פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן העור וְטִהַר אתו הכהן (שם לד).  שאת המכוה הוא וְטִהֲרוֹ הכהן (שם כח).  קח את הלוים מתוך בני ישראל וְטִהַרְתָּ אתם וכה תעשה להם לְטַהֲרָם הזה עליהם מי חטאת (במד' ח ו-ז).  וְטִהַרְתִּי אותם והיו לי לעם (יחזק' לז כג).  וְטִהַרְתִּים מכל עונם אשר חטאו לי (ירמ' לג ח).  טִהַרְנוּ את כל בית יי' (דהי"ב כט יח).  כי ביום הזה יכפר עליכם לְטַהֵר אתכם מכל חטאתיכם (ויקר' יו ל).  ביום טַהֲרִי אתכם מכל עונותיכם (יחזק' לו לג).  זאת תורת נגע צרעת וכו' כל כלי עור לְטַהֲרוֹ או לטמאו (ויקר' יג נט).  מקברים את העברים את הנותרים על פני הארץ לְטַהֲרָהּ (יחזק' נט יד).  מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אֲטַהֵר אתכם (שם לו כה).  ועצמות כהנים שרף (יאשיהו) על מזבחותים וַיְטַהֵר את יהודה ואת ירושלם (דהי"ב לד ה).  וַיְטַהֲרוּ (הכהנים) את העם ואת השערים ואת החומה (נחמ' יב ל).  כבסני מעוני ומחטאתי טַהֲרֵנִי (תהל' נא ד).  והעמיד הכהן הַמְטַהֵר את האיש המטהר ואתם לפני יי' (ויקר' יד יא).  — וטִהֵר את השמים מעננים וכדומה: ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה וַתְּטַהֲרֵם (איוב לז כא). — וְטִהֵר כסף וכדומה מסיגיו: וישב מצרף וּמְטַהֵר כסף וְטִהַר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף (מלא' ג ג).  — ובתו"מ: מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל (יומ' ח ט).  הוא (עקביא) היה מטמא שער הפקודה ודם הירוק וחכמים מטהרין (עדי' ה ו).  אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום לפניו (ברכ' יט.).  תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים (ערוב' יג:).  אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה אמר רב אני אדון ואטהרנו (סנה' יז.).  ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה (ברכ' ד.).  חייב אדם לטהר את עצמו ברגל (ר"ה טז:).  אם שאלה לך אשה על נידותה אתה אומר לה טבלי בבור הזה שמימיו  מטהרין (מד"ר קהל', שמור רגליך).  — ומשל: אמר רבי יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים (קדוש' עא.).  — °וְטִהֵר את הגוף מהמותרות שבפנים: שומרי הבית וכו' שהם הארבעה הממונים בכל אבר ואבר לשמרו והם המושך והמעכל והמעכב והמטהר (ראב"ע קהל' יב ג).  — ובהשאלה, °טִהֵר החשבונות, פרע מה שהיה חייב ונגמרו החשבונות: כי מהשותפות אשר היה ביניהם זמן רב כמו חמש עשרה שנים ועסקים רבים לא יכלו לטהר כל החשבונות עד עתה (שו"ת תורת אמת ע).  שיום ע"ש אחר שלבש בגדי שבת בהליכתו לבהכ"נ מצאו הגוי והפציר בו לטהר החשבון ולא היה לו נייר וכתב החשבון על כף ידו וטיהר חשבונו עמו (שו"ת פרי הארץ, או"ח ד). 

— פֻע', טֹהַר, מְטֹהָר, מְטֹהָרָה, — שטהרו אותו: את ארץ לא מְטֹהָרָה היא (יחזק' כב כד). 

— הִתפ', הִטָּהֵר, — טִהֵר את עצמו: הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם וְהִטַּהֲרוּ והחליפו שמלתיכם (בראש' לה ב).  וכבסו בגדיהם וְהִטֶּהָרוּ1 (במד' ח ז).  כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הִטֶּהָרוּ כי אכלו את הפסח בלא ככתוב (דהי"ב ל יח).  כי הִטָּהֲרוּ הכהנים והלוים כאחד (עזר' ו כ).  וַיִּטָּהֲרוּ הכהנים והלוים (נחמ' יב ל).  המעט לנו את עון פעור אשר לא הִטַּהַרְנוּ ממנו עד היום הזה (יהוש' כב יז).  והזה על הַמִּטָּהֵר מן הצרעת שבע פעמים וכו' וכבס הַמִּטָּהֵר את בגדיו (ויקר' יד ז-ח). ועשה הכהן את החטאת וכפר על הַמִּטָּהֵר מטמאתו (שם יט).  המתקדשים וְהַמִּטַּהֲרִים אל הגנות (ישע' סו יז).  — ובתו"מ: אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים (יומ' ח ט).  כלי מתכת מיטמאין ומיטהרין שבורין דברי ר"א ר"י אומר אינן מיטהרין אלא שלמין (כלים יד ז).  כשהקב"ה מטהר שבטים שבטו של לוי מטהר תחילה (קדוש' עא.). 

— נִפע', *נִטְהַר, לְהִטָּהֵר, לִיטָהֵר, — כמו הִתפ': יכולין ממזרים ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא הבן בן חורין (קדוש' ג יג).  בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעים אותו (שבת קד.).