פ"ע, טוֹבוּ, טֹבוּ, טוֹבְתָּ, טוֹבְתִּי1, אָטוֹב, יָטוֹב2, — היה טוב: מה-טֹּבוּ אהליך יעקב משכנתיך ישראל (במד' כד ה). מה-טֹּבוּ דדיך מיין (שה"ש ד י). 

— הִפע', הֵטִיב, הֱטִיבוֹתָ, הטיבֹתָ — א) פ"ע, עשה טוב: יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הֱטִיבֹת3 כי היה עם לבבך (מ"א ח יח). יען אשר הֱטִיבֹתָ לעשות הישר בעיני וכו' בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל (מ"ב י ל). — *והֵטִיב לאחרים, עשה שיהיה להם טוב, ואמר ב"ס: אם תטיב דע למי תטיב (ב"ס גני' יב א). ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב (ברכ' ט א).  כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו (קדוש' א י). והמסית את ההדיוט אמר לו יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה (סנה' ז י). כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו (ב"ק פ:). אם הטיבות הרבה יהא בעיניך מעט ואם הטיבוך מעט יהא בעיניך הרבה (דא"ז ב). — ב) *פ"י, הֵטִיב את האשה וכדומה, יפה אותה, קשטה: משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה (מד"ר בראש' כו). — הֵטִיב חלום, החליטו שיהיה טוב: הרואה חלום ונפשו עגומה וכו' יטיבנו בפני שלשה (ברכ' נה:). 

— הָפע', *הוּטַב, — נעשה טוב, ומוּטָב, במשמ' יותר טוֹב, besser; mieu; better במקור נדפס באנגלית beter.: מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום (עדי' ה ו). מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין (שם ז). הנשר הזה אינו מתיירא אלא מאדם בלבד שלא יזרוק בו חץ אומר מוטב שיכנס בו ולא בבנו (מכי' יתרו, החדש ב). אם שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק ביום טוב ואל יחפור בדקר ויכסה (ירוש' ביצ' א ס:). ראיתי אותם מבקשין להטעות את חכמים אמרתי מוטב שאלך אני ונודיע לחכמים (שם ר"ה ב נח.). ונשמתו של אדם קרויה נר מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקב"ה (שבת ל:). לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטין לעלייה הלך והעלה לו א"ל עירבת לי בהן קב חומטין א"ל לאו אמר לו מוטב אם לא העליתה (שם לא.). הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (ביצ' ל.). מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא (יבמ' עט.). מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן וכו' ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים (שבוע' יג:). מוטב שתחזור ההיא אשה לחוליה ולא תעבוד עכו"ם (סנה' סד.). מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל (תמור' יד:).  מוטב לי שאמות כאן ואקבר בקבורת אבותי (מד"ר במד' כג). אם אני משיבו יודע אני שהוא חכם גדול עכשיו יקפחני בדבריו ומקלקלני ואני מתרצה לו בעל כרחי מוטב שלא אזקק לו (תנחומא קרח טו). — ובמשמ' טוב בהחלט: אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה (ברכ' ה.). לכו ואמרו לו בשמנו אם שומע מוטב ואם לאו יהא בנדוי (שם סג.). על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם מקיימים אותם מוטב ואם לאו הריני נוטל נשמתכם (שבת לב.).  כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה (שם קלג.). אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך (סוט' יג.). אם אתם עושין כן מוטב ואם לאו באין מים ושוטפין אותיכם (שם לד.). אם תרצה להיות השדה שטרפת שומה לך בכל המאתים שיש לך הרי מוטב ואם לאו הילך מאתים של חובך והסתלק (רמב"ם מלוה ולוה יח ט). — החזירו את פלוני למוטב, העלהו למוטב: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל שכולם לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב (מגי' יד.). מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא ייסורין (סנה' קא:). — ודבור °בֵּין טוֹב למוּטָב, במשמ' בין טוב ובין רע: וכל מה שיפסקו עלינו נקבל עלינו כפי מה שיראום מן השמים בין טוב למוטב4 בין לזכות בין לחובה בין לדין בין לפשרה (השטר' לר"י ברצלוני ח). ולכשנפרד זה מעם זה יוציא כל אחד ואחד ממנו הקרן שלו שלם והשאר נחלק בשוה בין טוב בין מוטב ושטר שיתוף זה שריר ומקויים (שם סד). כי החי הוא יודע דבר אשר לפניו דבר שהוא עתיד לבוא אליו הן טוב הן מוטב ויכול לחזר ולחפש הדרך אשר הוא מטיב ומביא אל הטוב ההוא (הגיון הנפ' לבר חייא ד). כי שום דבר שיצא מהקב"ה לא ישוב ריקם בין במחשבתו בין בדבורו כי הכל עשה פרי בין לטוב בין למוטב (החייט, מערכ' האלהות). שהשר יקבל כל דמי הפדיון ולא יחסר לו מאומה על כל אופן שיהיה בין לטוב בין למוטב (תשב"ץ ד כט). הסכימו שכל פרנס אשר ימנו הקהלות כל מה שיעשה יהיה עשוי הן לטוב הן למוטב וזה נעשה ברשות ועצת והסכמת שתי הקהלות (שו"ת מהרשד"ם, יו"ד קכה). ועיניו חזו בחלוקתו של שותפות הן לטוב הן למוטב ולוי ושותפיו עשו בערמה כחפצם ונתנו עיניהם בחלקו של ראובן (שו"ת פרח מטה אהרן פט).כי תחלה הודיעם שעכ"פ יתקיימו כל היעודים הן לטוב הן למוטב ושלא יפול דבר מכל דברו הטוב (נפוצ' יהוד' כח). ולהבחין בין טוב למוטב (פלא יועץ, תענית). — ב) °הוּטַב, שעשו לו טובה, מוּטָב, מי שנעשה לו טובה: ואמר (אריסטו) ויחשב שהמטיב יותר רב חבה להמוטב מן המוטב אל המטיב (ר"י כספי, ספ' מוסר ט, כ"י וטיקן).