ת"ז, לנק' טוֹבָה, טֹבָה, טֹבַת, מ"ר טוֹבִים, טוֹבוֹת, — א) שאינו רע, שהוא נעים, יפה מועיל, שהוא כמו שצריך וראוי להיות, שהוא לפי החק, הצדק והדעת, gut; bon; good:  וירא אלהים את האור כי טוֹב (בראש' א ד).  וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוֹב מאד (בראש' א ד).  וזהב הארץ ההוא טוֹב (בראש' א ד).  ויקח בן בקר רך וָטוֹב (בראש' א ד).  זבדני אלהים אתי זבד טוֹב (בראש' א ד).  ותרא אותו (את הילד) כי טוֹב הוא (בראש' א ד).  ויאמר חתן משה אליו לא טוֹב הדבר אשר אתה עשה נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר (בראש' א ד).  לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוֹב ברע או רע בְּטוֹב (בראש' א ד).  הֲטוֹב טוב אתה מבלק בן צפור (בראש' א ד).  תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך כרם טוֹב ממנו (בראש' א ד).  ואת הבשמים ואת השמן הַטּוֹב (בראש' א ד).  וחכך כיין הַטּוֹב (בראש' א ד).  לבונה משבא תבוא וקנה הַטּוֹב מארץ מרחק (בראש' א ד).  לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טֹבִים בראש' כז ט.  ובתים טֹבִים תבנה וישבת (בראש' א ד).  ואת כרמיכם וזיתיכם הַטּוֹבִים יקח (בראש' א ד).  ואת בחוריכם הַֹטּוֹבִים ואת חמוריכם יקח (בראש' א ד).  כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הַטֹּבִים הבאתם להיכליכם (בראש' א ד).  ראה דבריך טוֹבִים ונכחים (בראש' א ד), ר"ל נאמרו בצדק.  אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טוֹבִים והיו לך עבדים כל הימים (בראש' א ד), ר"ל דברים של רצון, בנחת, לפי בקשתם.  ילדים אשר אין בהם כל מאום וְטוֹבֵי מראה (בראש' א ד).  ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טוֹבָה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש (בראש' א ד).  ומה הארץ אשר הוא ישב בה הֲטוֹבָה הוא אם רעה (בראש' א ד).  ואראה בשלל אדרת שנער אחת טוֹבָה ומאתים שקלים כסף (בראש' א ד).  הלא אחותה הקטנה טוֹבָה ממנה (בראש' א ד).  אל בני כי לוא טוֹבָה השמעה אשר אנכי שמע (בראש' א ד).  טוֹבָה עצת חושי הארכי מעצת אחיתפל (בראש' א ד).  והנער טֹבַת מראה מאד (בראש' א ד).  והאשה טוֹבַת שכל ויפת תאר (בראש' א ד).  ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טֹבֹת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו (בראש' א ד), יפות ונחמדות: שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וְטֹבֹת (בראש' א ד), מלאות, לא שדופות.  הדוד אחד תאנים טֹבוֹת מאד כתאני הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע (בראש' א ד).  — הדבר טוֹב לְדָבָר: עץ נחמד למראה וְטוֹב למאכל (בראש' א ד).  — ובגמ': תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים וכ"ש לבני מעים (בראש' א ד).  — לבו טוֹב עליו, עי' לֵב. — * טוֹב שברופאים, עי' רוֹפֵא.  — ודבור °בטוב שבענינים, באופן היותר טוב שאפשר: לכן הם (השכלים) מניעים על צד הדמותם לאל ית' שהוא המניע הראשון אשר בזה ההדמות יקויימו נצחיים במציאות ובטוב שבענינים וכו' ואמנם ן' רשד יראה שהשכלים  הם על הטוב שבענינים למה שהם מניעים וזה הטוב לא שיגיע בהם ויקבלו אותו מחדש אבל בשביל התנועה יקוימו בטוב שבענינים (בראש' א ד).  — °לא-טוֹב, הלא-טוֹב, כנוי להשֵׁד: ונעשה ברוגז עליה ונזרקה מפיו דיבור שהלא טוב יקח אותך (בראש' א ד).  — ובמשמ' תה"פ, טוֹב, טוֹב לפלוני, טוֹב לעשות כך וכך: ויאמר יי' אלהים לא טוֹב היות האדם לבדו (בראש' א ד).  ויאמר לבן טוֹב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר (בראש' א ד).  וירא שר האפים כי טוֹב פתר (בראש' א ד).  כי טוֹב לנו עבד את מצרים (בראש' א ד).  כי טוֹב לנו במצרים (בראש' א ד).  הלוא טוֹב לנו לשוב מצרימה (בראש' א ד).  כי טוֹב לו עמך (בראש' א ד).  דברו נא באזני כל בעלי שכם מה-טּוֹב לכם (בראש' א ד).  הנה שמע מזבח טוֹב (בראש' א ד).  ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול אין לי טוֹב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים (בראש' א ד).  למה באתי מגשור טוֹב לי עד אני שם (בראש' א ד).  ועתה טוֹב כי תהיה לנו מעיר לעזיר (בראש' א ד).   כי טוֹב יום בחצריך מאלף (בראש' א ד).  טוֹב להודות ליי' (בראש' א ד).  טוֹב לחסות ביי' (בראש' א ד).  טוֹב לי כי עניתי (בראש' א ד).  הנה מה טּוֹב ומה נעים שבת אחים גם יחד (בראש' א ד).  גם ענוש לצדיק לא טוֹב (בראש' א ד).  שאת פני רשע לא טוֹב (בראש' א ד).  טוֹב שבת בארץ מדבר מאשת מדונים וכעס (בראש' א ד).  כי טוֹב אמר לך עלה הנה (בראש' א ד).  אכל דבש הרבות לא טוֹב (בראש' א ד).  טוֹב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם (בראש' א ד).  — ובמשמ' זו ישמש טוֹב בל"י גם לרבים ורבות: וירא מנחה כי טוֹב ואת הארץ כי נעמה (בראש' א ד).  הלא טוֹב עוללות אפרים מבציר אביעזר (בראש' א ד).  הלא טוֹב  אבנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל (בראש' א ד).  ואני קרבת  אלהים לי טוֹב (בראש' א ד).  טוֹב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (בראש' א ד).  טוֹב ארחת ירק ואהבה שם (בראש' א ד).  טוֹב בתי כי תצאי עם נערותיו (בראש' א ד). — והמלה טוֹב בלבדה, במשמ' אני מסכים לדבריך, אעשה כרצונך: אם כה יאמר טוֹב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו (בראש' א ד).  וישלח אבנר מלאכים אל דוד וכו' לאמר כרתה בריתך אתי וכו' ויאמר (דוד) טוֹב אני אכרת אתך ברית (בראש' א ד).  שאלה אחת אנכי שאל מאתך וכו' אמרי נא לשלמה המלך וכו' ותאמר בת שבע טוֹב אנכי אדבר (בראש' א ד).  — טוֹב בעיני פלוני לעשות דבר פלוני, שדָבָר פלוני רצוי לו: וירא בלעם כי טוֹב בעיני יי' לברך את ישראל (בראש' א ד).  ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוֹב (בראש' א ד).  יעשה לי כאשר טוֹב בעיניו (בראש' א ד).  ועשה לו את אשר טוֹב בעיניך (בראש' א ד).  אם טוֹב בעיניך לבוא אתי בבל בא (בראש' א ד).  — טוֹב על פלוני, זה רצוי לו: ואומר למלך אם על המלך טוֹב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר (בראש' א ד).  אם על המלך טוֹב יצא דבר מלכות מלפניו (בראש' א ד).  אם על המלך טוֹב יכתב לאבדם (בראש' א ד).  ותאמר אסתר אם על המלך טוֹב יבוא המלך והמן היום אל המשתה (בראש' א ד).  ויאמר דויד לכל קהל ישראל אם עליכם טוֹב ומן יי' אלהינו נפרצה נשלחה על אחינו וכו' ויקבצו אלינו דהי"א יג ב. — * בְּטוֹב, בחסד: הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון (בראש' א ד).  — ובמשמ' בדרך טוב, בדרך רצוי: אם יודע הוא לתרגמו מוטב ואם לאו נותנו למי שידע לתרגם בטוב ומתרגם (בראש' א ד).  שאלך עמך ותראני גן עדן בטוב עד שאסתכל בחדריו מן השער (בראש' א ד).  והרב רואה ובודקם ובטוב הם לומדים שאינם טועים (בראש' א ד).  מה שאני נותן לך המעות בידיך בשביל שאני מכירך שאתה נאמן ואע"פ שאם לא תרויח כאחר אינני מקפיד רק תשמרם בטוב (בראש' א ד).  —  ובמשמ' °במעמד טוב: ואמר אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר היה מתפרנס משכר ספרותו אמר לו יום אחד היאך ענינך אמר לו בטוב בעוד ידי שלמה (בראש' א ד).  בדורות אשר היו לפנינו שהיה מעמד ישראל בטוב  (בראש' א ד).  — °רָצָה בְטוֹב, ברצון טוב באמת: וענתה לאביה שהיתה רוצה בטוב שרבי חיים הנזכר יקבל גיטה מיד בעלה (בראש' א ד).  — °היה בְטוב עם פלוני, ביחס טוב: אתה שעוסק במשא ומתן תהיה בטוב עם העולם ותזהר שלא יהא ההכרע שלך אלא לחבירך (בראש' א ד).  — ב) ש"ז, דבר טוֹב: לא נוכל דבר אליך רע או טוֹב (בראש' א ד).  כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוֹב (בראש' א ד).  ובניכם אשר לא ידעו היום טוֹב ורע המה יבאו שמה (בראש' א ד).  ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוֹב כי אם רע (בראש' א ד).  דרשו טוֹֹב ואל רע (בראש' א ד).  זנח ישראל טוֹֹב (בראש' א ד).  מבשר טוֹב משמיע ישועה (בראש' א ד).  שמעו שמוע אלי ואכלו טוֹב ותתענג בדשן נפשכם (בראש' א ד).  לא תשוב עיני לראות טוֹב (בראש' א ד).  והוא (האלהים) מלא בתיהם טוֹב (בראש' א ד).  כי טוֹב קויתי ויבא רע (בראש' א ד).  סור מרע ועשה טוֹב (בראש' א ד).  מפרי פי איש ישבע טוֹב (בראש' א ד).  משכיל על דבר ימצא טוֹב (בראש' א ד).  מצא אשה מצא טוֹב (בראש' א ד).  גמלתהו טוֹב ולא רע כל ימי חייה (בראש' א ד).  — ובתו"מ: על קן* כן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך (בראש' א ד).  מה בעלך עושה עמך אמרה לה כל טוב הוא עושה עמי חוץ מחבית זו שהיא מליאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה (בראש' א ד).  — *זכור לְטוֹב, עי' א.זָכַר — ומשל: טוב1 לרע לא תעשה ורע לא יגיעך מד"ר בראש' כב.  שאין רע שאין בו טוב כמשל הדיוט צרור המור, חיי שרה.  איש טוב מבשר טוב ורע מכסה ומעלים ר"י מודינא, צמח צדיק, משל'. — ג) **'סתם' טוב, ואמר בן סירא: תן לטוב ומנע מרע (בראש' א ד).  האומר יברכוך טובים ה"ז דרכי מינות (בראש' א ד).  לעולם ידבק אדם בטובים (בראש' א ד).  — * בֶּן טוֹבִים, בַּת טוֹבִים, אדם ממשפחה טובה, מיוחסת וכדומה: מעשה בהלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו (בראש' א ד).  כשהיה רואה (ר' יונה) בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע (בראש' א ד).  הדבר דומה לבן טובים שנמצא גונב כלים מבית המרחץ ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו התחיל נותן סימניו אמרו לו מי גנב כליך אמר להם אותו בן טובים בעל קומה ושיניו נאות ושערו שחור (בראש' א ד).  הלכה אשה אחת בת טובים ליקטה ואכלה פגי שביעית (בראש' א ד).  משל למי שנשא אשה בת טובים עד שהוא מתקן לה חופה מצאה שזנתה  (בראש' א ד).  למלך שמבקש ליקח לו אשה בת טובים ובת גנוסים שם, ישקני.  — * טוֹבֵי2 העיר, העומדים בראש הנהגת העיר, Vorsteher; représentant : שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר (בראש' א ד).  מקלסו בשנים עשר טובי העיר כנגד י"ב שבטים (בראש' א ד).  ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו שבעה טובי העיר (בראש' א ד).  ואם יטעון קניתיו משבעה טובי העיר כדרך שמוכרין ההקדשות ז' טובי העיר אם יודו שבעה טובי העיר יש לו חזקה אע"פ שאין לו שטר (בראש' א ד).  שיחיד לא יוכל לעכב אפילו לכתחלה בלא טעם אם לא ע"י טובי העיר שיאמר טעם הגון לפניהם למה מעכב (בראש' א ד).  בכל מין ועד שעושים בין מחכמי העיר בין מטובי העיר (בראש' א ד).  — ובמשמ' °היותר חשוב בעיר: ומטובי העיר רבי פתחיה הצורף היה איש גדול בעניניו ונכבד בהמוניו (בראש' א ד).  — טובֵי הקהל: טובי הקהל שרוצים להטיל חרם (בראש' א ד).  — והַטּוֹבִים בלבד, במשמ' טובי העיר: וע"ז העמדנו את הטובים יצ"ו באם אשר הפרנס החדש וכו' (בראש' א ד).