ת"ז, לנק' טוֹבָה, טֹבָה, טֹבַת, מ"ר טוֹבִים, טוֹבוֹת, — א) שאינו רע, שהוא נעים, יפה מועיל, שהוא כמו שצריך וראוי להיות, שהוא לפי החק, הצדק והדעת, gut; bon; good:  וירא אלהים את האור כי טוֹב (בראש' א ד).  וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוֹב מאד (בראש' א לא).  וזהב הארץ ההוא טוֹב (שם ב יב).  ויקח בן בקר רך וָטוֹב (שם יח ז).  זבדני אלהים אתי זבד טוֹב (שם ל כ).  ותרא אותו (את הילד) כי טוֹב הוא (שמות ב ב).  ויאמר חתן משה אליו לא טוֹב הדבר אשר אתה עשה נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר (שם יח יז-יח).  לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוֹב ברע או רע בְּטוֹב (ויקר' כז י).  הֲטוֹב טוב אתה מבלק בן צפור (שופט' יא כה).  תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך כרם טוֹב ממנו (מ"א כא ב).  ואת הבשמים ואת השמן הַטּוֹב (ישע' לט ב).  וחכך כיין הַטּוֹב (שה"ש ז י).  לבונה משבא תבוא וקנה הַטּוֹב מארץ מרחק (ירמ' ו כ).  לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טֹבִים בראש' כז ט.  ובתים טֹבִים תבנה וישבת (דבר' ח יב).  ואת כרמיכם וזיתיכם הַטּוֹבִים יקח (ש"א ח יד).  ואת בחוריכם הַֹטּוֹבִים ואת חמוריכם יקח (שם יו).  כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הַטֹּבִים הבאתם להיכליכם (יוא' ד ה).  ראה דבריך טוֹבִים ונכחים (ש"ב יה ג), ר"ל נאמרו בצדק.  אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טוֹבִים והיו לך עבדים כל הימים (מ"א יב ז), ר"ל דברים של רצון, בנחת, לפי בקשתם.  ילדים אשר אין בהם כל מאום וְטוֹבֵי מראה (דני' א ד).  ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טוֹבָה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג ח).  ומה הארץ אשר הוא ישב בה הֲטוֹבָה הוא אם רעה (במד' יג יט).  ואראה בשלל אדרת שנער אחת טוֹבָה ומאתים שקלים כסף (יהוש' ז כא).  הלא אחותה הקטנה טוֹבָה ממנה (שופט' יה ב).  אל בני כי לוא טוֹבָה השמעה אשר אנכי שמע (ש"א ב כד).  טוֹבָה עצת חושי הארכי מעצת אחיתפל (ש"ב יז יד).  והנער טֹבַת מראה מאד (בראש' כד יו).  והאשה טוֹבַת שכל ויפת תאר (ש"א כה ג).  ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טֹבֹת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו (בראש' ו ב), יפות ונחמדות. שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וְטֹבֹת (שם מא ה), מלאות, לא שדופות.  הדוד אחד תאנים טֹבוֹת מאד כתאני הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע (ירמ' כד ב).  — הדבר טוֹב לְדָבָר: עץ נחמד למראה וְטוֹב למאכל (בראש' ב ט).  — ובגמ': תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים וכ"ש לבני מעים (ברכ' לט.).  — לבו טוֹב עליו, עי' לֵב. — *טוֹב שברופאים, עי' רוֹפֵא.  — ודבור °בטוב שבענינים, באופן היותר טוב שאפשר: לכן הם (השכלים) מניעים על צד הדמותם לאל ית' שהוא המניע הראשון אשר בזה ההדמות יקויימו נצחיים במציאות ובטוב שבענינים וכו' ואמנם ן' רשד יראה שהשכלים  הם על הטוב שבענינים למה שהם מניעים וזה הטוב לא שיגיע בהם ויקבלו אותו מחדש אבל בשביל התנועה יקוימו בטוב שבענינים (מנח' קנא' לר"י מפיסא 32).  — °לא-טוֹב, הלא-טוֹב, כנוי להשֵׁד: ונעשה ברוגז עליה ונזרקה מפיו דיבור שהלא טוב יקח אותך (מוהר"ן, ספורי מעש' ג).  — ובמשמ' תה"פ, טוֹב, טוֹב לפלוני, טוֹב לעשות כך וכך: ויאמר יי' אלהים לא טוֹב היות האדם לבדו (בראש' ב יח).  ויאמר לבן טוֹב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר (שם כט יט).  וירא שר האפים כי טוֹב פתר (שם מ יו).  כי טוֹב לנו עבד את מצרים (שמות יד יב).  כי טוֹב לנו במצרים (במד' יא יח).  הלוא טוֹב לנו לשוב מצרימה (שם יד ג).  כי טוֹב לו עמך (דבר' יה יו).  דברו נא באזני כל בעלי שכם מה-טּוֹב לכם (שופט' ט ב).  הנה שמע מזבח טוֹב (ש"א יה כב).  ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול אין לי טוֹב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים (שם כז א).  למה באתי מגשור טוֹב לי עד אני שם (ש"ב יד לב).  ועתה טוֹב כי תהיה לנו מעיר לעזיר (שם יח ג).   כי טוֹב יום בחצריך מאלף (תהל' פד יא).  טוֹב להודות ליי' (שם צב ב).  טוֹב לחסות ביי' (שם קיח ח).  טוֹב לי כי עניתי (שם קיט עא).  הנה מה-טּוֹב ומה נעים שבת אחים גם יחד (שם קלג א).  גם ענוש לצדיק לא טוֹב (משלי יז כו).  שאת פני רשע לא טוֹב (שם יח ה).  טוֹב שבת בארץ מדבר מאשת מדונים וכעס (שם כא יט).  כי טוֹב אמר לך עלה הנה (שם כה ז).  אכל דבש הרבות לא טוֹב (שם כז).  טוֹב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם (קהל' ה ד).  — ובמשמ' זו ישמש טוֹב בל"י גם לרבים ורבות: וירא מנחה כי טוֹב ואת הארץ כי נעמה (בראש' מט יה).  הלא טוֹב עוללות אפרים מבציר אביעזר (שופט' ח ב).  הלא טוֹב  אבנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל (מ"ב ה יב).  ואני קרבת  אלהים לי טוֹב (תהל' עג כח).  טוֹב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (שם קיט עב).  טוֹב ארחת ירק ואהבה שם (משלי יה יז).  טוֹב בתי כי תצאי עם נערותיו (רות ב כב). — והמלה טוֹב בלבדה, במשמ' אני מסכים לדבריך, אעשה כרצונך: אם כה יאמר טוֹב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו (ש"א כ ז).  וישלח אבנר מלאכים אל דוד וכו' לאמר כרתה בריתך אתי וכו' ויאמר (דוד) טוֹב אני אכרת אתך ברית (ש"ב ג יב-יג).  שאלה אחת אנכי שאל מאתך וכו' אמרי נא לשלמה המלך וכו' ותאמר בת שבע טוֹב אנכי אדבר (מ"א ב יו-יח).  — טוֹב בעיני פלוני לעשות דבר פלוני, שדָבָר פלוני רצוי לו: וירא בלעם כי טוֹב בעיני יי' לברך את ישראל (במד' כד א).  ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוֹב (ש"ב ג לו).  יעשה לי כאשר טוֹב בעיניו (שם יה כו).  ועשה לו את אשר טוֹב בעיניך (שם יט לח).  אם טוֹב בעיניך לבוא אתי בבל בא (ירמ' מ ד).  — טוֹב על פלוני, זה רצוי לו: ואומר למלך אם על המלך טוֹב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר (נחמ' ב ז).  אם על המלך טוֹב יצא דבר מלכות מלפניו (אסתר א יט).  אם על המלך טוֹב יכתב לאבדם (שם ג ט).  ותאמר אסתר אם על המלך טוֹב יבוא המלך והמן היום אל המשתה (שם ה ד).  ויאמר דויד לכל קהל ישראל אם עליכם טוֹב ומן יי' אלהינו נפרצה נשלחה על אחינו וכו' ויקבצו אלינו דהי"א יג ב. — *בְּטוֹב, בחסד: הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון (אבות ג טו).  — ובמשמ' בדרך טוב, בדרך רצוי: אם יודע הוא לתרגמו מוטב ואם לאו נותנו למי שידע לתרגם בטוב ומתרגם (סופרים יח ד).  שאלך עמך ותראני גן עדן בטוב עד שאסתכל בחדריו מן השער (א"ב של ב"ס כט.).  והרב רואה ובודקם ובטוב הם לומדים שאינם טועים (ספ' חסיד', תתרפד).  מה שאני נותן לך המעות בידיך בשביל שאני מכירך שאתה נאמן ואע"פ שאם לא תרויח כאחר אינני מקפיד רק תשמרם בטוב (שם תתתיב).  —  ובמשמ' °במעמד טוב: ואמר אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר היה מתפרנס משכר ספרותו אמר לו יום אחד היאך ענינך אמר לו בטוב בעוד ידי שלמה (חו"ה, הבטחון ג).  בדורות אשר היו לפנינו שהיה מעמד ישראל בטוב  (ד"ה ודעת חכמ' ב יו).  — °רָצָה בְטוֹב, ברצון טוב באמת: וענתה לאביה שהיתה רוצה בטוב שרבי חיים הנזכר יקבל גיטה מיד בעלה (שו"ת ריב"ש תעב).  — °היה בְטוב עם פלוני, ביחס טוב: אתה שעוסק במשא ומתן תהיה בטוב עם העולם ותזהר שלא יהא ההכרע שלך אלא לחבירך (ספר חסידים תתתטז).  — ב) ש"ז, דבר טוֹב: לא נוכל דבר אליך רע או טוֹב (בראש' כד נ).  כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוֹב (בראש' כו כט).  ובניכם אשר לא ידעו היום טוֹב ורע המה יבאו שמה (דבר' א לט).  ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוֹב כי אם רע (מ"א כב ח).  דרשו טוֹֹב ואל רע (עמוס ה יד).  זנח ישראל טוֹֹב (הוש' ח ג).  מבשר טוֹב משמיע ישועה (ישע' נב ז).  שמעו שמוע אלי ואכלו טוֹב ותתענג בדשן נפשכם (שם נה ב).  לא תשוב עיני לראות טוֹב (איוב ז ז).  והוא (האלהים) מלא בתיהם טוֹב (שם כב יח).  כי טוֹב קויתי ויבא רע (שם ל כו).  סור מרע ועשה טוֹב (תהל' לד יה).  מפרי פי איש ישבע טוֹב (משלי יב יד).  משכיל על דבר ימצא טוֹב (שם יו כ).  מצא אשה מצא טוֹב (שם יח כב).  גמלתהו טוֹב ולא רע כל ימי חייה (שם לא יב).  — ובתו"מ: על קן במקור נדפס 'כן'  צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך (ברכ' ה ג).  מה בעלך עושה עמך אמרה לה כל טוב הוא עושה עמי חוץ מחבית זו שהיא מליאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה (מד"ר בראש' יט).  — *זכור לְטוֹב, עי' א. זָכַר — ומשל: טוב1 לרע לא תעשה ורע לא יגיעך מד"ר בראש' כב.  שאין רע שאין בו טוב כמשל הדיוט צרור המור, חיי שרה.  איש טוב מבשר טוב ורע מכסה ומעלים ר"י מודינא, צמח צדיק, משל'. — ג) סתם טוב, ואמר בן סירא: תן לטוב ומנע מרע (ב"ס גני' יב ד).  האומר יברכוך טובים ה"ז דרכי מינות (ברכ' לד.).  לעולם ידבק אדם בטובים (ב"ב קט:).  — *בֶּן טוֹבִים, בַּת טוֹבִים, אדם ממשפחה טובה, מיוחסת וכדומה: מעשה בהלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו (תוספתא פאה ד י).  כשהיה רואה (ר' יונה) בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע (ירוש' שקל' ה מט).  הדבר דומה לבן טובים שנמצא גונב כלים מבית המרחץ ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו התחיל נותן סימניו אמרו לו מי גנב כליך אמר להם אותו בן טובים בעל קומה ושיניו נאות ושערו שחור (מד"ר במד' יח).  הלכה אשה אחת בת טובים ליקטה ואכלה פגי שביעית (ספרי דבר' כו).  משל למי שנשא אשה בת טובים עד שהוא מתקן לה חופה מצאה שזנתה  (מד"ר שה"ש א).  למלך שמבקש ליקח לו אשה בת טובים ובת גנוסים שם, ישקני.  — *טוֹבֵי2 העיר, העומדים בראש הנהגת העיר, Vorsteher; représentant : שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר (מגי' כז.).  מקלסו בשנים עשר טובי העיר כנגד י"ב שבטים (סופרים יט י).  ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו שבעה טובי העיר (רמב"ם בית הבחיר' ז יג).  ואם יטעון קניתיו משבעה טובי העיר כדרך שמוכרין ההקדשות ז' טובי העיר אם יודו שבעה טובי העיר יש לו חזקה אע"פ שאין לו שטר (טוחו"מ קמט לט).  שיחיד לא יוכל לעכב אפילו לכתחלה בלא טעם אם לא ע"י טובי העיר שיאמר טעם הגון לפניהם למה מעכב (הלבוש או"ח נג כ).  בכל מין ועד שעושים בין מחכמי העיר בין מטובי העיר (פלא יועץ, ברורים).  — ובמשמ' °היותר חשוב בעיר: ומטובי העיר רבי פתחיה הצורף היה איש גדול בעניניו ונכבד בהמוניו (ר"י חריזי, תחכמ' מו).  — טובֵי הקהל: טובי הקהל שרוצים להטיל חרם (שו"ת תמת ישר' פו).  — והַטּוֹבִים בלבד, במשמ' טובי העיר: וע"ז העמדנו את הטובים יצ"ו באם אשר הפרנס החדש וכו' (פנק' קראקא, שנת שנ"ה).