, ש"ז, בכנו' טוּבִי, טוּבָהּ טוּבְךָ,  — א) דברים טוֹבים, עשׁר, נכסים, אבני חפץ, פֵרוֹת וכדומה, Kostbarkeit, Güter; ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוּב אדניו בידו (בראש' כד י).  ואתנה לכם את טוּב ארץ מצרים (בראש' כד י).  ועינכם אל תחס על כליכם כי טוּב כל ארץ מצרים לכם הוא (בראש' כד י).  ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מִטּוּב מצרים (בראש' כד י).  ובתים מלאים כל טוּב אשר לא מלאת (בראש' כד י).  ויקח מנחה בידו וכל טוּב דמשק משא ארבעים גמל (בראש' כד י).  אם תאבו ושמעתם טוּב הארץ תאכלו (בראש' כד י).  ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וְטוּבָהּ (בראש' כד י).  ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טוּבִי ישבעו (בראש' כד י).  והם במלכותם וּבְטוּבְךָ הרב אשר נתת להם וכו' והארץ אשר נתת לאבתינו לאכל את פריה ואת טוּבָהּ הנה אנחנו עבדים עליה (בראש' כד י).  — ובמדרש: למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנייה יש למלך שמלאו (בראש' כד י).  — ב) טוּב הגוף, בריאותו, שמנו, יפיו, Beleibtheit, Schönheit; beauté, embonpoint; beauty : ואני עברתי על טוּב צוארה (בראש' כד י).  כי מה טּוּבוֹ1 ומה יפיו (בראש' כד י).  — ג) כבוד ויקר: ויאמר (אלהים) אני אעביר כל טוּבִי על פניך (בראש' כד י).  — ד) תכוּנה טובה, הנטייה לעשות טוב וחסד, Güte; bonté; kindness : ובקשו את יי' אלהיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל יי' ואל טוּבוֹ באחרית הימים (בראש' כד י).  לולא האמנתי לראות בְּטוּב יי' בארץ חיים (בראש' כד י).  בחסדך זכר לי אתה למען טוּבְךָ יי' (בראש' כד י).  זכר רב טוּבְךָ יביעו וצדקתך ירננו (בראש' כד י).  מה רב טוּבְךָ אשר צפנת ליראיך (בראש' כד י).  — ה) טוּב לֵב, שלבו טוב עליו, שמחה וששון, Fröhlichkeit; gaité; =ty : תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך בשמחה וּבְטוּב לבב מרב כל (בראש' כד י).  הנה עבדי ירנו מִטּוּב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו (בראש' כד י).  —  ו) אשר, הצלחה, Glück; prospérité; felicity :  הן לא בידם טוּבָם (בראש' כד י).  יברכך יי' מציון וראה בְּטוּב ירושלם כל ימי חייך (בראש' כד י).  בְּטוּב צדיקים תעלץ קריה (בראש' כד י).  — ז) איכות טובה של דבר: טוּב טעם ודעת למדני (בראש' כד י).  — ועי' טעם.  —  ובתו"מ: טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם יעדיף טובך עלי ולמדני חקיך (בראש' כד י).  ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך ותבא לפניך מדת טובך וענונותך (בראש' כד י).  שואל אדם בטובו לעולם (בראש' כד י).  — ומשל: זהו המשל שאומרים בני אדם מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי (בראש' כד י).  — * טוּב, כמו טוֹב, טוּבֵי2 העיר, עי' טוֹב, טוֹבֵי העיר.