טוֹבוּת

°, ש"נ, — א) סגולת מה שהוא טוב: ולשון בריאה סובלת שלשה ענינים האחד הוא מענין בריאות וטובות (עמנואל, בראש', פייטרו פירו).  — ב) משרת טובי העיר: אינו רשאי שום אחד מהם לנהוג ראשות וטובות עד שיבררו כסדר הקהל (פנק' קראקא, שנת שמג)

חיפוש במילון:
ערכים קשורים