טִיחַ

, ש"ז, —  מה שטחים על כותל וכדומה, Tünche; plâtre; plaister:  והנה נפל הקיר הלא יאמר אליכם איה הַטִּיחַ אשר טחתם (יחזק' יג יב). — ובמשנה:  בית שחצצו בקנקנים וטח בטיח אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו (אהל' ו ב).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים