—  קל לא נמצא במקרא.  — ופָעוּל טָלוּא, עי' ערך טָלוּא.

— פֻע', טֻלָּא, מְטֻלָּא, — שטלאו עליו, שמו עליו טְלַי, geflickt; raccommodé; patched:  ונעלות בלות וּמְטֻלָּאוֹת ברגליהם ושלמות בלות עליהם (יהוש' ט ה).  ואל יצא (הת"ח) במנעלים המטולאים ואל יספר עם אשה בשוק (ברכ' מג:). — ואמר המשורר:  הפקיד בידי מתמול מחט לתפור בגדי המטולאים (ר"י חריזי, איתיאל ח). — ובהשאלה: ושיר בלתי כמו בגד מטולא, ומאמריו כנוד צרור מבוקע (הוא, תחכמ' יו).

— קל, *טָלָא, פ"י, —  טָלָא את הבגד או הנעל, שָׂם עליו טֶלֶא:  טלא1 עליו את המטלת מלמטן (כלים כו ב).  אוזן חמור שטלאה לקופתו (חול' קכב:).

—  הִפע', °הִטְלִיא:  טאלצה מתקנת להם את הפוזמקאות וטריינה מטליאה להם הכתנות טלאי על גבי טלאי (מסע' בנימין השלישי י).  ואל יסתום השבירה בחתיכת נחשת מחובר ביתידות כרגילין להטליא כלי נחשת (מהרי"ל, הלכ' הגעלה).