טָכַס

° 1, פ"י, — טָכַס את פלוני, סדרו וקשטו וצינו: אלהי טכסת עם זה להבדילו, טהר וצהר יום זה להנחילו (רשב"ג, שחר' יוה"כ, ארץ אשפיל).  טכוסי הוד, לך שהוד, ברביעית יעידו, ואמרתך וזמרתך, עם רפאל יגידו (ר"ש הקטן, שחר' יוה"כ, שנאנים).  תלבשת הוד עדי עדים טכוסה, אור פניך עלינו אדון נסה (מוס' פר' שקל', גדי קשור).  טעונה ברכה בתחילת עשייתה, טכוסה אחרת בשעת כניסתה (מחז' ויטרי, מער' לסכות, איומתך).  נקמות אשר בלב מכוסות, נתכנו במועד זה היות טכוסות (מוס' פר' החדש, ולירושלם).  — ובמשמ' התנהג בטכסים: אלה (המינים) שהיו באותו זמן שעד אותה שעה לא טוכסין2 להן הטוכסוסין שהן עכשיו בידיהן אלא כתועין היו יש מהן שומרין התורה ויש מהן שאינן שומרין וכולן קוראים אותה (ר"ח שבת קטז.).

—  פִע', °טִכֵּס, — סִדֵּר וקִשֵׁט ויִפָּה: טכס3 חול לרהבים, טרוד אותם ברביבים, יען אלולי הוא עולם מחריבים (שבת ד' אחה"פ, אשיחה).  טכס זוכר שמו יהודי, טבוח וקרוץ כמו גדי, טריה ובקרת להכביד בשלדי (שבת א' חנכה, אודך).  זרז גבר חכם בעוז חסות באה לנחם, טכסה במשכרת שלמה ידיד מבית לחם (שבת נחמו, אמת משל).  טכסת מקדם אלו ימים עשרה, יחיד בה לשוב ולמצא כפרה, כל השנה כלה לרבים מסורה (סליח' צו"ג, אמנת).  טכסת והקדמת תשובה ליצורים, ידות רוע מעש ולברור מעשים הברורים (סליח' ג עי"ת, אליך האל).  טבעו יצא להתחדש ולהתקדש נאמן, טכסו  בכפרה ובלגיון לציון סימן (שבת אחר שבוע', אדיר).  לזכותו לחיותו לטכסו בטכס אורה (רשות לחתן תורה).  — ובהשאלה, טִכֵּס עצה: טכסנו עצות מה  לעשות, יועץ בקרבנו אין, כוננו בלב מחשבות, למרחוק שאת דעה (סליח' תענ' ב', אפפונו מים).

— פֻע', °טֻכַּס: טוכס והואפד בחשב האפודה, טכס שהומים מכותף ברפדה (משול' בר' קלוני', אשוחח).  שמיני טוכס לברך קהל מלכם, בשלח את העם לדרכם, ביום השמיני (ליל שמע"צ, שמיני אשפוך לב).



1 עי' הערה שלפני זו.  —

2 כך נראה פרוש פעל זה לפי הנוסחה שבפרוש הר"ח בש"ס וילנה.

3 בכל המחזורים הנדפסים נקוד בבנין פִעֵל, ולא נתברר לי אם הנקוד הזה קדום, או היה כתוב בכתיב העקרי בכל מקום י אחרי הטית.

חיפוש במילון: